ברגע שמכניסים את הכרטיס המגנטי והאור נדלק נראית קפסולה 16 כמו סצינה בסרט מדע…
https://www.haaretz.co.il/gallery/trip/.premium-MAGAZINE-1.7422102
ברגע שמכניסים את הכרטיס המגנטי והאור נדלק נראית קפסולה 16 כמו סצינה בסרט מדע בדיוני. האור לבן ובוהק, גם הקירות, הסדינים והכריות. אפשר לבחור את גוון התאורה סביב המראה. אני בוחר ירוק. אם תספרו לי שסיגורני ויבר פותחת ברגעים אלו את הקפסולה הסמוכה — לא אופתע. אני סוגר את דלת ההזזה, נשען לאחור ונושם עמוק. מולי, על הדופן, תלוי מסך טלוויזיה, אני מקיש עליו קלות באצבעות רגליי. למעלה רוחשים שני מאווררים ובפינת הקפסולה בולט מטף אדום. על דופן ימין יש המון כפתורים. ההרגשה הכללית נעימה, קלסטרופוביה אינה אחת הבעיות שלי. מי שחללים סגורים וקטנים — בערך שני מטרים מעוקבים — מעיקים עליהם, עלולים להירתע. התקרה רחוקה 40 סנטימטרים מאפי, ואני חושב על כך שאנחנו חוזרים לעידן המערות. כוך שאורכו שני מטרים ורוחבו מטר וחצי מעניק לשוכב בו תחושה של מערה קטנה. אחר כך אני נזכר בקטע יפה מהסרט “עד סוף העולם” של וים ונדרס מ–1991, שבו ישנה סצינה ארוכה במלון קפסולות יפני.
2 מ”ר עם טלוויזיה, מזגן ושרפרף: לישון בת”א בפחות מ-200 שקל
***
את התגובות המקוריות לפוסט ניתן לקרוא בתחתית דף הפוסט הנוכחי באתר או בקישור לפוסט בפייסבוק וכמובן שאתם מוזמנים להצטרף לדיון
Responses