יזם השבוע פוסט מספר 7. #יזםהשבוע פוסט סיום ללמוד להפסיד לפני שלומדים להרוויח (בגלל…

יזם השבוע פוסט מספר 7.
#יזםהשבועפוסט סיום

ללמוד להפסיד לפני שלומדים להרוויח

(בגלל שזה פוסט סיום מגיע לנו הזכות לפרסם קצת-
אז במידה וזה לא נחשפתם אלינו בקבוצה, קוראים לי ניר, ואני ואישתי אלכסה בעלים של חברת פיתוח נכסים באזור צפון טקסס.
אנו מתמחים ברכישה, השבחה, השכרה וניהול נכסים.
במידה ותרצו לעבוד איתנו, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר בפרטי, בוואטספ,
+18585395219
או במייל [email protected] )

אני זוכר את הפעם הראשונה שהפסדתי סכום גדול של כסף.
זה היה אצל חבר שלי בנצי מהיישוב ליד שלנו.
היינו אחרי צבא, לא יותר מבוגרים מ22, וישבנו כולם סביב שולחן הפוקר החדש שבנצי קנה במיוחד בשביל אירועים כאלה.

זה לא היה ערב רגיל. החבר’ה שלי מהבית לא אהבו את המשחקים אצל בנצי… היו מגיעים לשם חברה קצת יותר ‘כבדים’, ולכן היינו שם רק אני ועוד חבר מהבית, וכל השאר, למעט בנצי, היו פרצופים חדשים.

סכום הכניסה היה 200 שקל, הכי הרבה כסף שעד אז סיכנתי בבת אחת.
אני זוכר שכל המשחק שיחקתי מאוד מאוד רגוע, כי כל כך פחדתי להפסיד את הכסף.

עד אותו יום היינו מהמרים על 10, 20 שקל בלחץ, וגם זה היה באווירה חברית ונעימה…הסיטואציה הזאת הייתה שונה… אנשים שאני לא מכיר, הרבה כסף על השולחן, כולם משחקים בדומיננטיות.

ואז הגיע הרגע שלו חיכיתי… קיבלתי יד שהייתי חייב להיכנס איתה, משהו בסגנון A, K, אבל מי באמת זוכר..

מה שאני כן זוכר, שבמהלך הסיבובים, שבו כל צד מעלה הימור, הזעתי את הכנרת, והדופק שלי התחיל לצוץ במקומות הזויים, תופעה גופנית שלא נתקלתי בה גם בביקורים שלי בעזה.

הגיע העת, הכרזתי על ALL- IN, וכמובן שהפסדתי את כל הכסף, ועזבתי את השולחן בבושת פנים…

במשך כמה שבועות אחרי שזה קרה, הייתי שבוז רצח.
כל קריירת הפוקר המפוארת שלי, הלכה לפח. ואני, שהייתי כל כך שבוי בתוך הקונספציה שאנשי עסקים מצליחים ( סוג של תדמית שכנראה תמיד שאפתי אליה) הם אלופים בפוקר, התכנסתי בתוך עצמי והחלטתי ש’אני, כספים ,לא הולך להפסיד!’

כמה שנים קדימה, חזרתי מחו”ל, אני מגיע לארץ בקיץ לפני תחילת הלימודים.

יש תחושת התרגשות באוויר, ויש גם קצת כסף שחסכנו, ובסך הכל המצב הכללי מרגיש טוב.

אולי זה הזמן לחזור לחשוב על השקעות כספים…?

על זיק ריוורדס שמעתם?

תרמית הפונזי המפורסמת, שלצערי עוד לא ידעתי בזמנו שהיא כזאת, הגיע אלי כהמלצה להשקעה בטוחה ע”י שני חברים קרובים. שכמו רבים, נפלו ביחד איתי בפח, של ‘השקעה’ שיכולה להניב עשרות אחוזים, בלי שיש היגיון אמיתי למקור התשואה על הכסף.

ההפסד לא איחר לבוא, רק שהפעם הסכום היה כבר משמעותית גדול יותר, כאלפיים דולר.

כשגיליתי שהפסדתי את הכסף, אומנם הרגשתי קצת טיפש, אבל בסך הכל לא עברתי את אותה תחושת ‘התכנסות’ שחוויתי כמה שנים קודם לכן, ותכל’ס הרגשתי שביחס לפעם הקודמת, לקחתי את זה בקלות יחסית.

מנגד, חוסר האמונה של החבר שלי שאני בסדר (אותו חבר שדרכו השתכנעתי להשקיע בתרמית) ואי היכולת שלו לעכל שאני לא כועס עליו (בכלל!) גרמו לי למין שינוי תפיסתי.

אולי בגלל שהיה לי יחסית הרבה כסף שחסכתי מהעבודה בחו”ל? אולי כי הייתה אווירה כל כך טובה באותו קיץ,שזה נתן לי כח להתעלם ממה שקרה? ואולי זה שהייתי ‘מנוסה’ בלהפסיד כסף, נתן לי את הניסיון וההבנה, שכנראה, למרות האכזבה הצורמת, יהיה בסדר…?

אם להיות כנה… אני לא באמת יודע.

אני רק זוכר שהבנתי בצורה מאוד ברורה, שהאחריות להשקעה הייתה שלי… אני קיבלתי את ההחלטה… אני סיכנתי את הכסף, ולא היה לי על מי לכעוס חוץ מעל עצמי.

זה היה פשוט מה שהרגשתי.
אותו שינוי תפיסה הוביל אותי בסוף אותה שנת לימוד, למצוא את האומץ להודות בפני עצמי, את מה שידעתי מאז ומתמיד…לימודים אקדמיים הם לא בשבילי!

בעזרתם של כמה ספרי מפתח: כמו ‘אבא עשיר-אבא עני’ , ‘האלכימאי’, ‘5 שעות עבודה בשבוע; כמה אנשים מופלאים שפשוט אמרו לי להאמין בעצמי, וכמובן, עשרות בני משפחה וחברים שלא הפסיקו לייעץ לי נגד זה, ולהגיד לי שאני אידיוט 🙂 עזרתי גם אומץ לפרוש מהלימודים, לקראת השיעור הגדול של חיי:

“איך להפסיד מאות אלפי דולרים ב5 שנים, ולהפוך למיליונר בשנה ה-6”

תודה שקראתם, נתראה בפוסטים הבאים 🙂

קישור לפוסט המקורי בפורום נדל”ן ארצות הברית בפייסבוק – עובד במחשב שולחני (לצפייה בפוסט יש להיות חברים שאושרו לפורום)

את התגובות המקוריות לפוסט ניתן לקרוא בתחתית דף הפוסט הנוכחי באתר או בקישור לפוסט בפייסבוק וכמובן שאתם מוזמנים להצטרף לדיון