איש לא האמין (ובטח לא אני), לכל מה שייתרחש בחודש לאחר מכן, בדמות אפוקליפסה-עולמית-נוירוטית-חרדתית בצל נגיף בלתי נראה בגודל כמה ננומטרים. מעבר לכל מדד של היסטריה, אמיתית ככל שתהייה, הוכיח הנגיף המיקרוסקופי עד כמה שברירי הוא עולמנו; עד כדי כך שכל החגיגה שהתחוללה לפני חודש בלבד שהובילה לשבירת כל שיאי המדדים בבורסות העולם, כמו גם בנדל״ן, נראית כעת כזכרון רחוק וחיוור. אך אולי אין זה כלל מקרה?!
רבים דיברו על כך, נביאים בשער המטיפים בגנות השתוללות המניות ו
מדדי האופטימיות שהרקיעו שחקים, טענו שהחגיגה רבתי היא תופעה חריגה שרק מחכה למשב רוח קל שיכה בה וישיב אותה אל הקרקע. בנסיבות כאלו, עולה השאלה, האם הנגיף איננו אלא גפרור קטן ומתבקש, סימפטום שהופעתו הייתה כבר באוויר (זהירות לא להשתעל) ורק אופיו ואופן גילומו היו בסימן שאלה – כמו מבקשים לומר – הזעזוע יכול היה להופיע בדמות כל תופעה אחרת, אך בחר לו בדמות נגיף?
אכן, ניתן לראות זאת כך, השוק, כמו העולם גופו, כבר זמן רב דורש תיקון (במובן הבורסאי כמו גם הליטראלי). ואולי אין זה כלל מקרה… לכל חובב בדיון, מיסטיקה או תיאוריות קונספירציה הופעת הנגיף, דווקא הוא, דווקא עכשיו, ניתן למצוא בה מסרים פואטיים, פילוסופיים כמעט: מדוע הנגיף הזה? מה הוא מבקש לומר לנו? מדוע את המבוגרים? מדוע בקצב ההדבקה הזה? מדוע דווקא הוא דורש מאיתנו חזרה נזירית כמעט אל חיי בסיס נטולי תחבורה והתקהלות בתור ״הפתרון״ שלו?
איך שלא נביט בזה – הנגיף מבקש מאתנו לעשות חשבון נפש. בחלקו כואב וקשה מאוד. אך בחלקו מאיר עיניים ואף אופטימי.
ברוח זו, להלן שתי נקודות אופטימיות למחשבה על הנגיף – האחת כלכלית והשניה, קוסמית.
חצי הכוס המלאה א׳: בכל טוב יש קצת רע, בכל רע יש קצת טוב.
דווקא בימים בהם ניתך זעם סמוי על ארץ לידתו של הנגיף – האומה הסינית, טוב לאזן את הדברים בקצת חוכמה סינית יעילה. בתקופה שכזו, בחיים האישיים כמו גם בגישתנו כמשקיעים ויזמים, טוב אם נזכור את המשוואה הסינית הפשוטה של יין ויאנג. או במילים אחרות – כל חג יש בו גם משבר – וכל משבר יש בו הזדמנות.
במובן העסקי והפשוט צריך לראות למשל את הדוגמא יוצאת הדופן של וורן באפט (כן, שוב הוא!)
קשה להתעלם מהאופן בו בחר המשקיע האגדי להוביל את חברתו ברקשייר הת׳אווי, כאשר סרב באופן מגמתי להשקיע בשנים האחרונות בהשקעות חדשות בעוד השוק חווה צמיחה אדירה, תוך כדי שהוא צובר ערמת מזומנים אדירה בצד: בתקופה בה העולם חגג על שוק שורי נצחי, הצליח באפט לחסוך בקופתו כ128 מיליארד דולר צנועים. באפט חטף ביקורת על התנהלותו
רק לפני שבועות ספורים ע״י מבקרים שטענו שהוא מיושן ולא רלוונטי, אך הוא מצדו טען שכאשר אין הזדמנות טובה להשקעה, וכאשר השוק מנופח, אין סיבה שישקיע את כספו. עכשיו שוב הגיעה שעתו לזרוח.
באפט הוא דוגמא מאלפת להתנהלות פיננסית נכונה, לסבלנות ולפכחון. הוא מיישם הלכה למעשה את אחת מססמאותיו הידועות ביותר – !Be fearful when others are greedy and greedy when others are fearful
ייתכן שכעת נפתחות הזדמנויות להשקעה של פעם בעשור. מי שמעוניין ללמוד עוד על צעדיו האפשריים הבאים של אדון באפט,
יכול לקרוא עליהם פה.
בעוד הבהלה משתוללת ברחובות, זהו הזמן של היזמים ומשקיעים, אלו שחסכו מעט לשעת הכושר לצאת מהמחילה ולהתחיל לחפש הזמנויות. אמנם שוק הנדל״ן האמריקאי טרם נפגע (בעוד סקטורים אחרים כבר נפגעו קשות), אך סביר להניח שהשוק ייפתח להזדמנויות חדשות ומעניינות בקרוב. הזדמנויות כאלו יכולות לצוץ בנדל״ן כמו בשוק ההון, ויכולות ליפול כפרות בשלים בידיהם של מי שיידע לזהותן.
חצי הכוס המלאה ב׳: תיקון עולם.
האם הנסיבות אותן כופה עלינו הנגיף קוראות להתחדשות גלובלית, לשינוי אורחות חיינו באופן מוחלט או אף להתבוננות פנימית עמוקה?
אמנם, איש לא יכול לתת על כך תשובה, אך מה שברור עד כה וניכר לעין הוא:
מה שלא הצליחו לעשות כל ועידות האקלים כולן, לא שריפות הענק, לא התמוטטות הקרחונים, הצליח הנגיף בתוך שבועות מספר; קשה להתעלם מהכרה באמת הזו: אילו היינו נוהגים כך דרך שגרה, כפי שנכפה עלינו כעת להתנהג (בוואריאציות קלות), היינו מממשים את רוב התנאים בכדי לשקם את העולם עבור הדורות הבאים. משימה שכבר מזמן הוכתרה כבלתי אפשרית.
באופן מפליא, וכמעט מוחלט, אנו מיישמים כעת את הדרישות הסביבתיות (הקיצוניות אמנם) בכדי להבטיח עתיד טוב יותר. כך, ברגע אחד, השלנו מעלינו כמעט את כל המשקל המיותר: טיסות מופרזות, צרכנות אובססיבית, אירועים והופעות המוניות, הזמנות אינטרנטיות ללא הכרה, הנאות ועוד הנאות. ומאידך, השבנו את מה שחשוב באמת – שהייה בחיק המשפחה, בבית, וצמצום המפגשים לאלו החשובים באמת.
אפשר רק לדמיין לאן יכולה להוביל שגרה מסוג כזה, אם תמשך: אקונומיה ואקולוגיה פנימית למשל, בדמות מערכות גינון עצמאיות, טיפוח קשרי שכנות עם שכנינו, מערכות צריכה וייצור קהילתיות, חלופת שירותים אישית ומקומית, צמצום הצריכה התעשייתית והזיהום, ועוד…
נכון, יש שיכולים לראות בהתנהלות מסוג זה מעין ניוון ורגרסיה, משל היו ימי ביניים מודרניים, אך לדעתי זו מחשבה מוטעית. המרחק בינינו לבין האדם שהיה פה לפני מאות שנים בודדות הוא מרחק שנות אור.
אנו יכולים כיום, באמצעות הכלים הטכנולוגיים והקדמה שהשגנו לשלב יפה בין שני העולמות – לחיות חיי קהילה צנועים וטובים, להינות מפירות הקידמה ולהביא את עולמנו לשגשוג מבלי לסכנו, או במילים אחרות:
להבין מהו החשוב באמת, ומה המיותר בחיינו, לחזור אל הבסיס האנושי הערכי ולשמור עליו מכל משמר.
ושיהיה הנגיף (שיחלוף בתקווה במהרה) רק לזריקה מוחלשת, שתעיר אותנו מתרדמתנו, להבין את מוסר ההשכל:
הנה כי כן: העולם מתקיים באיזון, והוא קורא לנו לשמור על איזונו.
מוגש כחומר למחשבה אופטימי בשעת מצור:)
Responses