שותפים לדרך
#יזםהשבוע טלי קפלן #פוסט4 במערכה
יש דעה (הזויה) בעולם, שלדעתי היא “חשיבה של אנשים עניים” של “לעשות הכל לבד”
גיליתי שזה מחשבה מאד מעכבת וגיליתי אותה למזלי ממש בתחילת הדרך.
אבל מה הקאץ’?
כי אין שום דבר בחיים ששווה משהו בלי קאץ’ או עבודה שצריך לעשות בשביל להגיע.
החוכמה היא למצוא את אותם ה5% שמתאימים לכם ושאיתם תרוצו למרחקים, ולא תסחבו על הגב.
אחרי העסקת אקזיט הראשונה שלי בגיל 26 וכשהוצאתי את עצמי לחצי שנת שבתון לעצב לעצמי את המיינסדט שאני רוצה ע” קריאה של ספרים בים, אחותי הקטנה ממני ב 6 שנים משתחררת מהצבא. וגם היא מתחילה לחשוב מה לעשות עם עצמה. לא לקח לה יותר מדי זמן לראות את אחותה הגדול לא עובדת ,כל היום בים ועם כסף בחשבון.
לעשות 1+1 היא עשתה מהר ואמרה לי שהיא רוצה לעשות את מה שאני עושה. עכשיו עד אותו הרגע לי ולאחותי הנקודות התממשקות היו מקריות לחלוטין.
אני יצאתי מהבית לפנימייה בגיל 14 (היא הייתה בת 8… ) ואז בגיל 18 מיד העברתי את עצמי לתא אביב סיטי. כך ששום חברות או קשר אמיתי לא היה לנו.
אז כשהיא באה אלי עם הרצון להצטרף המחשבה הראשונה שלי הייתה- מה היא יכולה לתרום לי?
וכמובן הבנתי שכרגע לא הרבה. ולא משנה שהיא אחותי אם היא לא מביאה משהו לשולחן- אז מה אני צריכה אותה?
בשביל שהיא תביא משהו לשולחן היא צריכה לפחות ללמוד ולעבור חלק ממה שעברתי.
שלחתי אותה לאותו קורס שאני עשיתי, לא הייתי צריכה נטל אבל כן רציתי שותף.
את הקורס היא עשתה (אגב גם אמא יקרה שלי עשתה איתה- תתעדכנו בפוסט ה1 מה הסיפור עם אמא שלי), ואת החקר שוק שלה בנהריה היא התחילה, אבל לא איתי.
עשיתי לה מבחני קבלה, היא עשתה את כל העבודה על שוק אחר ולבד. רציתי שהיא לא תיגרר אחרי הייתי צריכה מישהו שמביא משהו לשולחן שיש לו עוד נקודות מבט משלו אבל עם ויז’ן דומה.
היא לא אהבה את זה שהיא עכשיו עושה הכל לבד מאפס ולא רוכבת על “גל ההצלחה” הקטן שחוויתי. למזלנו אחותי היא אחותי בדם- ואם אני עקשנית- יש מצב שהיא יותר.
אקצר שאת העסקה השניה עשינו יחד- לאחר ריב מאד מאד גדול שבו אני “מפטרת” אותה כי היא איחרה ליום שטח וכבר יותר מפעם אחת.
ונסעתי בלעדיה לנהריה תוך כדי שאני אומרת לה שמבחינתי היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה אבל אני ממשיכה מפה לבד.
מזל שהיא עקשנית כמוני ונוסעת לנהריה ברכבת אחרי (היינו כול כך צעירות רישיון עוד לא היה לנו).
תוך כדי שיטוטים בעיר אני מתחילה לקבל טלפונים בלתי פוסקים ממנה, כמובן שבהתחלה אני לא עונה כ כולי בעצבים עליה. בסוף עניתי. “בואי ל קיבוץ גלויות- מצאתי את העסקה הבאה שלנו” היא אומרת לי.
וכך התחיל השת”פ הכי טוב שהיה לי בחיים.
ולא לא הכל דבש, יש ריבים שלפעמים שמרעידים את העיר כי לכו תכניסו 2 אחיות לחדר ועוד כאלה עקשניות ועכשיו כל אחת חושבת בדרך אחרת… במילים אחרות קל זה לא. אבל אפקטיבי, מקדם ועובד!
מאז אנחנו כמעט עשור יחד עם לא מעט עסקאות מתחת לכנף
אחיות- חברות-ושותפות.
היא משלימה אותי, היא אחראית על להביא עסקאות ולשפץ (בוגרת הקורס לעיצוב פנים של ברברה ברזין אחרי הכל) אני על להביא לקוחות ולבנות תוכניות עסקיות וחזון להרבה שנים קדימה.
וזאת הסיבה שיכלתי להתחיל להתעסק גם בארה”ב- כי יש מי שעושה חצי מהעבודה (ולפעמים טוב ממני).
לארה”ב מהיום הראשון כבר חיפשתי שותף\ה וחשבתי שבגלל שאני באה עם ידע ונסיון, אומנם בארץ אבל עדיין ממש לא מתחילה מאפס, זה יהיה קל יותר.
אז חשבתי…
קטע כשאתה מגיע לאנשים לשת”פ ואתה מביא משהו יותר רציני לשולחן (נסיון וזה…) זה כנראה עושה לצד השני את המקום להרפות.
אז כמה וכמה (וכמה וכמה) שותפים החלפתי ואכזבות חוויתי עד שמצאתי את Adam Shabat שקטע כי למדנו יחד בקורס אי שם ב 2019.
הוא התפתח ואני התפתחתי וכשחברנו הכל נפל למקום כי כל אחד בא עם הידע והנסיון שלו וכך הצלחנו בחצי שנה לטוס על 3 שווקים בארה”ב , וכמובן מתכננים עוד הפתעות ל2022.
משפט שאני מאד אוהבת
“כשצועדים לבד הולכים מהר יותר-כשצעדים יחד מגיעים רחוק יותר”
ומאז שיש לי 2 שותפים חזקים בכל צד אני מתקדמת הרבה יותר מהר משהייתי מתקדמת לבד (והיום אפילו מתחילה לפזול לכיוון אנגליה).
עוד זוג עיניים על עסקה, עוד נקודת מבט, עוד מישהו לעשות סיעור מוחות ולהחליט והכי חשוב עוד מישהו\י לחלוק איתו את הימים הקשים.
שותף לדרך זאת הסביבה המנצחת הכי טובה וחשובה למסע. תבחרו שותף שאתם מרגישים איתו טוב, יכולים לדבר חופשי, יש אינטרקציה טובה והוא משלים אתכם בנקודות החלשות שלכם!
אל תחזקו את החולשות שלכם- תחזקו את החוזקות שלכם ושהשותף ישלים אתכם במה שאתם פחות חזקים.
וכן זאת עבודה ומאמץ למצוא אותו\ה אבל שווה. כי רק ככה נגיע רחוק יותר.
Majibu