Ona mi, ominira mi

# יםמהשבוי Vika Waye-Kuzantsov, #Post1

נעים מאד! איזה כבוד לקבל במה זו על מנת לשתף את הדרך שלי! תודה רבה ל@Lior Lustig ו@ Avi Ben Mordechay!

בשבוע הזה בעיקר אספר על מסלול חיי , כך אמחיש שלבי התפתחות אישית ואיך אפשר בעצם להשתנות מקצה לקצה. כמובן, הסיפור שלי גם יכלול נדל”ן ארה”ב, המהווה חלק מהותי מחיי בימים אלה.

למען פשטות, קודם הגדרת “מושגים”. ?
אני מחלקת בצורה גסה את חיי עד כה לשלושה פרקים עיקריים:

שלב 1 נקרא לו “המרוץ בכלוב”: אני נשואה, אמא, סטודנטית /שכירה, גרים בעיר, אזור חיפה , בהמשך בבוסטון, ארה”ב. מאד רגישה, נעלבת ומתעצבנת בקלות, מושפעת מאנשים שונים. לא מודעת על שום עולם פרט לאחד, מכובד לכל הדעות, המהווה בסיס טוב ליצר הסקרנות שלי והרצון ללמוד כל יום, עולם מדע ואקדמיה.
ניהול הפיננסים: הדוק, צוברים לשם טיול בחו”ל פעם בשנה. השאר, מבזבזים בגישה “חיים היום”! נמנעים ואף שוללים אפשרויות למימון בנקאי או דומה לו .
אורך: 14 שנים

שלב 2 שנקרא לו “הזדמנויות”: אני גרושה, אמא, מגדלת לבד שני ילדים ,שכירה, גרים במושב בצפון, עובדת סביב השעון, נהנית מעבודה כי מתוקף התפקיד יצר סקרנות שלי מסופק. לומדת לחיות במעמד אישי חדש, איך לבחור לחייך ולהיות שמחה ,איך להתרגש פחות מאנשים. מתחילה להכיר אפשרויות של השקעות ,מדברת בכל הזדמנות על איכות הסביבה, הפרדת פסולת. חולמת על יצירת ערך משמעותי למען עולם יפה יותר. במקביל, מתחילה קורס מקיף ללימודי השקעות נדל”ן ארה”ב .
ניהול הפיננסים: עדיין הדוק, צוברים כל שנה, הפעם לשם השקעות. השאר, גם בגישה – השקעות מניבות לטווח ארוך. מנוצלים מקורות מימון בארץ לשם מינוף עסקי והתפתחות אישית.
אורך: 4 שנים

שלב 3. שנקרא לו “החופש”: אני גרושה באושר, עצמאית, שמחה ,רגועה ונינוחה ( רב הזמן ?) ,מחוברת בתשוקה גדולה ליזמות והשקעות נדל”ן ארה”ב, יצר הסקרנות שלי חוגג! כל יום מגלה היבטים ואפשרויות חדשים ומכירה אנשים מדהימים. מאמינה בפוטנציאל רב של השקעות נדל”ן כדרך לחופש כלכלי המיוחל והשפעה ועזרה למען עולם יפה יותר. השפעה על העולם, ראשית, דרך תרומות למחקר בסרטן או כל תחום אחר. שנית, דרך עזרה לאנשים אחרים לבצע צעדים למען חופש פעולה/מחשבה בכלל וחופש כלכלי, בפרט.
ניהול פיננסים: הדוק, השקעות!
אורך: רק לאחרונה ?

הגענו לרגע הזה, אני בשלב “החופש”!
כל יום יוצאת מאזור הנחות .
בשלב ” המרוץ בכלוב ” הרגשתי מצד אחד במעמד מכובד, אך מצד שני לא חשבתי שיש צורך לשתף. דוגמא שאני בדיוק נזכרת , בהיותי עובדת בתפקיד משמעותי ,עם חולי סרטן, נשאלתי באחת הפגישות עם חברים, האם אוכל להגיע ליום פתוח בפקולטה על מנת לשתף את הסיפור שלי עם סטודנטים פוטנציאליים. עניתי בשלילה. רוב חיי, לא הרגשתי בטוחה שיש לי מה לחדש.

בשלב “הזדמנות” , לפני כחצי שנה, התחלתי לחשוב לצאת לעצמאות בתחום יזמות נדל”ן ארה”ב , תחום שכל כך התחברתי אליו ומאמינה בו. הבנתי שהפעם אני מאד רוצה לשתף. ולכן, עלי לשנות גישה. ההבנה זה בהחלט צעד ראשון, אך זמן רב לא הצלחתי, לא ידעתי איך ומה לכתוב. על מנת להתחיל, אפילו התייעצתי עם אנשים מדהימים מנוסים שהיו מוכנים לתרום מזמנם. עדיין לא עזר, לא יצאו ממני נושאים ומילים …

מודה ליקום, לאחרונה משהו השתנה, כך מנסה והמילים מתחילות לזרום.
השבוע מקווה לתת ערך, כפי שחולמת זמן רב. אולי מישהו ילמד משהו ממסלול חיי.

נצלול פנימה?

הסיפור שלי מהסוף.
אני ושני ילדיי, עידן בן 15 ואליס בת 10, גרים באזור ירוק ופסטורלי, במושב בצפון הארץ.
בהשכלתי, ד”ר לביוטכנולוגיה, בוגרת הטכניון, עם ניסיון יותר מעשור בתפקידים מגוונים בארה”ב ובארץ בתחום מחקרים קליניים ורגולציה של ציוד רפואי.
ב 1.07.22 , סיימתי תפקיד אחרון , אחרי כמעט 5 שנים של משמעות בחברה נחמדה מאד שבאמת סיפקה לי עניין ותחושה של משפחה.
בפרק ” המרוץ בכלוב “, אחרי סיום הלימודים, זוכרת את עצמי מרוצה מהמעמד. אך, בפרק “הזדמנות”, בשנים האחרונות התחלתי להבין, שאני בתמורה לשכר לא ממש גבוה, מוכרת את זמני.
היה קשה לעזוב את חיי השכירה. אלא היו חיים עם “בטחון” , כאשר סידורים פרטיים, משפחה, בנק, דואר וכדו’ לא נפתרים ונדחים, כאשר צירוף המילים “אין לי זמן”, “אני קצרה בזמן” – חברים הכי טובים. זה המקום המוכר, המקום הבטוח . העניין מתחיל להעלם, העסוק בנדל”ן גולש יותר מדי לשעות העבודה…

והנה, כעבור תהליך של חודשים ארוכים, יצאתי לעצמאות, למקום לא מוכר ולא בטוח, אך בו שבשנתיים האחרונות, הלב והנשמה פשוט עפים על החיים! הרבה אמרו לי שזה צעד אמיץ. אני כנה איתכם, לי מרגיש שעשיתי צעד הכי נכון בעולם, עם כל הקשיים של ההתחלה של בניית עסק, צעד שמטיב ללא ספק עבורי, יוצר בי אנרגיות שלא הכרתי קודם ?. צעד עבור העתיד של ילדיי ומשפחתי ומגדיל את הסיכוי שלי לתרום את חלקי הצנוע לעולם יפה יותר וגם בדרך אגב להגיע לחופש כלכלי שכולנו כאן חולמים עליו.
התחלתי את המשא שלי בנדל”ן ארה”ב רק לפני כשנתיים, אך מרגיש לי כמו נצח.

הערה חשובה: לא מעודדת אף אחד לקום ולעזוב הכול בפזיזות, בבקשה רק בשיקול דעת.

איך הכול התחיל?
עוד בשלב ” המרוץ בכלוב “, בשלגי 2015, בהמשך למקום העבודה הקודם, בו ניהלתי מחקר קליני בשת”פ עם אמריקאים, קיבלתי הצעה לעבוד בבוסטון, ארה”ב. באותו שלב גם אני וגם בעלי, דה אז, עבדנו רק מספר חודשים בתפקידים חדשים. למרות זאת, לא התלבטנו יותר מדי ,הרגשנו כי זה הצ’אנס של החיים , שרק חלמנו עליו, להגיע לארץ האפשרויות האין סופיות.
הבת הייתה קטנטנה, אז זרמה איתנו בקלות ,אך הבן, בן 9, התעקש לא לבוא, אי אפשר כך לעזוב את החברים ! הילד השתכנעה רק כי הבטחנו לו הרבה שלג חינם! ?
אכן, התמזל לנו לתפוס את השלג האחרון. כמה פשוט היה לרצות אותו! מודה ליקום על השלג הלא צפוי בבוסטון, בסוף מרץ 2016 !

הילדים ספגו שפה במהירות בלתי ניתנת לתפיסה ומאד נהנו מהחיים גם מבחינה חברתית.
לעומת זאת, לנו, היה בכלל לא פשוט. יש כאן לא מעט אנשים שעשו את המעבר הזה ויכולים להעיד, השנים הראשונות ברילוקשיון מאתגרות ומטלטלות, ובעיקר דורשות התאחדות כוחות של שני בני הזוג. אם לא קורה, הכול מתפרק. כך הסתיים במקרה שלנו. חזרנו לארץ אחרי שנה ולא יותר, כפי שתכננו מראש, כי הקן שלנו לא עמד בלחצים .
האמת, אז אני הרגשתי הכי אומללה ולא היה לי מושג איך אצליח להרים את עצמי מאירוע לא צפוי שכזה בחיים. בסביבה שלי ושל הוריי, משפחות יוצאות חבר העמים, אף אחד לא מתגרש! גיורא זינגר המדליק, צוחק בדיוק על זה, מוזמנים לראות סרטון קצרצר המצורף כאן בתגובה הראשונה.

הפירוק היה איטי ורגוע כמה שניתן, על מנת לנסות להכיל זאת רגשית והעיקר חס וחלילה לא לפגוע בילדים. מזל גדול, נראה בינתיים שהצלחנו (טפו, טפו, טפו ?!

ומה לגבאי, על מנת לנסות לצאת מהמסכנות שלי, בינתיים, הצטרפתי לשווק רשתי לחברה Bhip ובמקביל התחלתי לתת גז בנושאים של התפתחות האישית, קראתי כל הספרים של טוני רובינס, הלכתי לסמינרים של אלון אולמן ועוד רבים אחרים. כל הגדולים המליצו לקחת מנטור אם רוצים לעלות לרמה אישית הבאה ולקצר את התהליך. חיפשתי מישהו שילווה אותי צמוד, מישהו שאתחבר אליו. לא קל היה למצוא… גם בשווק הרישתי קיבלתי המון תמיכה ולמרות זאת לא הצלחתי לגייס אף אחד ולא למכור כמעט כלום.

ביום בהיר אחד כאשר כבר די נואשת, פגשתי בטיול עם ילדיי בשכונה, בגן המשחקים , במקרה, ( ביננו, היום מבינה ששום דבר לא במקרה ?, מישהי שלאחר הכרות קצרה איתה ועוד קצת בירורים, הבנתי – מצאתי, היא תרים אותי מהתחתית הרגשית! הבחורה הייתה פרפסיכולוגית. כך, במשך כחצי שנה התמסרתי, עברתי תהליך, סיירנו בעיקר בתת המודע שלי. בסופו של התהליך, ללא ספק, הוקפצתי כמה רמות מעל עצמי בהשוואה למי שהייתי לפני כשנה וחצי, טרום המעבר לבוסטון.

אוסיף, בינתיים שאני בתהליך, עדיין בתחתית הרגשית, היה צורך להתפרנס. שואלת את עצמי, איך אצליח לעבור ראיונות עבודה במצב הרגשי הנוכחי שלי ? המנטורית אומרת שאתחיל לעבוד במקצוע רק בעוד 4 חודשים . איך היא יודעת? מתקשרת! אני קצת מאמינה וקצת סקפטית …
הפתרון המיידי – להוריד כובע של הניסיון והתואר ד”ר…
הצטרפתי להוט, כמוקדנית שרות טכני. זה היה קרוב לבית , ראש פנוי בסיום המשמרת. התאים לי בתקופה הריגשי הזו. יותר מזה, התגלה כי השד לא כל כך מפחיד. היה אפילו מצחיק לעבוד לצידם של סטודנטים וחברה’ מעדות שונות, אווירה טובה, כאילו חזרתי להיות בת 25:-)
שם, לאט-לאט התחילו לחזור האנרגיות שלי והנה מגישה קורות חיים, מחפשת תפקיד במקצוע, מוכנה להעביר מוקד החיים מחיפה למרכז הארץ. הרי שם הסיכוי למצוא את העבודה הנחשקת בתחום ביו-טק .
האם מצאתי עבודה הנחשקת? האם עברתי לגור במרכז הארץ?
צודקים, הרי התחלתי מהסוף! ?
אכן, הייקום סידר לי תפקיד מעניין בדיוק כפי שחלמתי אז, אך בצפון הרחוק. אחרי סדרת ראיונות, מבחני גרפולוגיה ועוד, נכנסתי לתפקיד מעניין ומאתגר. זה קרה בדיוק 4 חודשים מהרגע ההוא… מיסטי? קוסמי? מציאותי!
תוך עוד מספר חודשים, העברתי את מוקד החיים מעיר חיפה למושב, קרוב למקום העבודה.
במושב זה אנחנו חיים באושר גם היום .

מחר אמשיך לספר איך, בנסיבות החיים התאפשר לי בכל זאת לעסוק בכל הכוח בנדל”ן ארה”ב .

ובינתיים מוזמנים לשאול ,להעיר. מאד אשמח !