#יזםהשבוע שירה בן-דרור אשר #פוסט3
״חמודה, את מבזבזת לי את הזמן.״ – פוסט דחיה.
אני בוחרת לשתף אתכם בשתי חוויות שהיו יחסית ראשוניות,
כי אז, כשהתחלתי, עוד לא ידעתי איך להשאיר את הציפיות על הכריות.
אז החמוד מהכותרת,
זה שקרא לי sweety ואמר לי שאני מבזבזת לו את הזמן היה דן הברוקר.
הוא היה המתווך שהיה לי הכי כיף לדבר איתו בתחילת הדרך.
איתרתי אותו כמי שסגר הרבה עסקאות באיזור שהתעניינתי בו,
וכשיש מישהו שאני מעוניינת בקשר עסקי איתו
לרוב אני משתדלת לעשות עליו שיעורי בית.
אני נכנסת לגוגל, לפייסבוק, לינקד אין לפעמים, ואני מסתכלת על הבן אדם.
המחקרון שלי העלה על דן שהוא ברוקר עצמאי, תותח בתחומו.
הוא היה veteran ששירת בצבא ארה״ב.
חי עם בת זוג וכלב בפרברים.
הוא רפובליקני, ושנא במיוחד את הילרי קלינטון.
ממממ… מטעמים בשבילי 
ברור שנוצר קליק בדקה וחצי כבר בשיחה הראשונה.
דיברנו על נדל״ן, על החיים, על כלבים ואיך לא? על הילרי.
דן התחיל להזרים לי עסקאות וירדנו לחוזים
אבל אני הייתי טירונית בנדל״ן בארה״ב
וחסר לי עדיין הביטחון לזוז מהר.
למרות עבודה משותפת ותקשורת טובה במשך איזה חודש,
התחלתי להרגיש סינון ושאלתי אותו שאלה ישירה:
מה קורה?
הוא ענה לי באותו אופן: ״חמודה, את מבזבזת לי את הזמן״.
״פייר? נעלבתי״. (קרן מור, החמישיה הקאמרית).
בתמימותי, לקחתי אישית.
עד שלא.
זוכרים את הפוסט הראשון שבו הזכרתי
כמה זה כיף, לחזור עם שקיות מפוצצות כל טוב,
ולומר למי שלא האמינו בי קודם: ״big mistake״?
אז זה בדיוק מה שקרה,
כשדן ראה אותי סוגרת עסקאות
עם מתווכים קולגות/ מתחרים שלו באזור.
מאז כמובן שהיחסים התחדשו
ואנחנו בקשר עד היום.
דן נותר אדם מקסים והיה אחד הראשונים שיצר קשר אחרי ה 7.10.
סיפור שני שבחרתי הוא על מתווכת אחת תותחית על חלל.
היא היתה מס׳ 1 בסניף שלה,
שהיה סניף מס׳ 1 בחברה שלה,
שהיתה החברה מס׳ 1 בכל האזור (רמז: kw).
בקיצור, אני רציתי – אותה.
אממה? הגברת שהיתה כנראה לא במקרה גם מגונדרת,
ממש לא רצתה אותי.
ישבתי לה כמו עצם בגרון
והיתה לה אפס סבלנות אלי.
חיזרתי אחריה וחיזרתי,
בהודעות קוליות, טקסט ומיילים,
והיא מצידה – נאדה.
יום אחד עדכנתי אותה ואת המשרד שלה,
שאני מגיעה לעיר ל 5 ימים
ואני רוצה לראות אותה.
אחרי שהיא התנערה ממני באלגנטיות במשך 4 ימים,
ביום ה 5, בערב שלפני הטיסה חזרה לישראל,
ישבתי ברכב עם ברי, הולסלר שהפך לחבר ממש טוב שלי.
שתינו שייק ביחד ואמרתי לו בתרגום חופשי לאנגלית:
הפאקצה הזאת… ככה? אני גמרתי איתה!
אם ככה היא מתנהגת,
אני בכלל לא רוצה לעבוד איתה.
גם אם היא היתה מתקשרת אלי עכשיו,
לא הייתי באה.
בקושי סיימתי את המשפט ו״גלינג״ – נכנסת הודעת טקסט.
״אני יושבת בקפה, רוצה להצטרף?״ היא כתבה.
ברי ההולסלר הפנה את מבטו אלי לבדוק אותי,
ושנינו פרצנו בצחוק.
בלי לומר מילה, הוא הזין את הכתובת לרכב והסיע אותי לשם.
היה ערב מהמם, נוצר חיבור מקסים!
[גם בינו לבינה, אגב, ולתקופת מה ניסיתי לשדך ביניהם}
ומאז היא נתנה לי שירות מדהים,
עד שהפסקתי את הפעילות בארה״ב ועברתי לפורטוגל.
המקצועיות שלה היתה ליגה אחרת לגמרי ושווה את החיזור.
תקתקנית צמרת, תקשורתית, רגישה, זריזה ומנוסה בטירוף.
אנחנו כמובן בקשר עד היום.
לרומנטיקנים שבינינו, ברי והיא אמנם לא יחד אבל שניהם מאושרים 
שני הסיפורים האלה נגמרו ב happy end בשבילי
אבל תכלס זה יכול היה להיגמר אחרת
וזה גם היה ממש בסדר.
הסיפור השני מזכיר לי את ה״לשחרר״ מפוסט 2,
למי שרוצה להציץ בו, אולי ישלים לכם תמונה.
אז מה היה לנו היום?
1. לא לקחת אישית. למי שמולנו יש גם צרכים משל עצמו.
אנחנו לא הוא ואנחנו לא יודעים מה הוא חווה, מרגיש, צריך.
אז עדיף לא לשפוט (כן, גם להיעלב זה שיפוטי, סליחה)
ופשוט לכבד.
2. להיות נחושים ומתמידים עובד ומתגמל.
לעמוד בפני דחיה – גם.
אלה יביאו אותנו למימוש הרצון שלנו,
אבל חשוב לזכור שלפעמים כל מה שצריך לעשות זה לשחרר.
משל טיבטי עתיק מספר על נזיר מתחיל שרדף אחרי פרפר
עד שהתייאש והתיישב על סלע, לנוח ולהנות מהנוף.
או אז התיישב פרפר ממש על כתפו.
3. להמשיך להאמין בעצמנו.
גם כשבחוץ אנחנו רואים השתקפות של ויתור.
מישהו שמוותר עלינו בחוץ,
אומר שמשהו בנו ויתר לעצמנו.
אבל אנחנו חזקים מזה!
הקול החזק יותר צריך להיות זה שמאמין,
שרואה את היזם התותח ענק הזה.
אז shake it off
אשכרה, קחו את השיר של טיילור סוויפט בפול ווליום
(אם אתם אני, אז גם תסגרו תריסים ותחשיכו את החדר)
ותתנערו מכל השיט הזה, של ספק(ות)!
תנו למה שמתחת, לאני האמיתי שלכם, את המקום להיות!
והאני האמיתי שלכם הוא עצום ויכול. הכל!
פשפשתי בדרייב ומצאתי תמונות מאותו יום.
אגב, גם ברי יצר קשר ממש אחרי ה 7.10
והציע לי להגיע עם בן זוגי ושלושת ילדנו לגור אצלו לזמן בלתי מוגבל ללא תשלום.
לפעמים אנשים יכולים להיות מרגשים עד דמעות.
