“העץ החזק ביותר נשבר בקלות רבה, בעוד הבמבוק או הערבה שורדים על ידי כיפוף עם הרוח” ~ ברוס לי

#יזםהשבוע יהב שפינרד #פוסט3

הרשו לי לשתף אתכם בתובנה עסקית מרתקת שרכשתי דווקא מחוויה ייחודית – חצי שנה כטרמפיסט באוקיינוס השקט.

דמיינו את תחושת אי הנוחות הזמנית של טרמפ רגיל – הישיבה ליד תיק זר, ההקשבה הכפויה לרדיו בתחנה לא מוכרת, שיחות הדיבורית שלא התכוונתם להיות חלק מהן. עכשיו דמיינו שזה נמשך חצי שנה…

במסעי מהים הקריבי לאוסטרליה, הייתי אורח בשש סירות שונות. בכל אחת מהן נדרשתי להסתגל לעולם חדש לגמרי – מסירה של שלושה דנים שדיברו רק בשפתם ואכלו בעיקר דגים חיים, ועד בריטי מנומס להפליא שדרש אישור על כל פעולה (וכן, משום מה נהג להשאיר סבון על הכלים עד שהתייבשו – אולי זו שיטה בריטית?).

התובנה העסקית? בדיוק כמו בסירות הללו, בעולם הנדל”ן והעסקים אנחנו למעשה אורחים בטריטוריה של אחרים. כשאני נכנס לבתים של מוכרים פוטנציאליים, אני מיישם את אותם עקרונות:

– התאמה מהירה למנהגי המקום

– כבוד לטריטוריה של האחר

– הקשבה אמיתית לצד השני

– גמישות בתקשורת ובגישה

מניסיוני, מילה לא נכונה למוכר יכולה לטרפד עסקה מבטיחה. מנגד, לחיצת יד מכבדת, מילה טובה על פריט סנטימנטלי, ותשומת לב לפרטים הקטנים יכולות להוביל לסגירת עסקה גם כשמתחרים מציעים מחיר גבוה יותר.

התובנה החשובה ביותר? בדיוק כמו בים – אנחנו תמיד קצת אורחים. כשנזכור זאת, נכבד את הצד השני ונזכה באמונו, נגלה שזה המפתח האמיתי להצלחה בעסקים.

בסופו של דבר, ההצלחה בעסקים, כמו בהפלגה באוקיינוס, לא תלויה רק ביכולות הטכניות שלנו, אלא ביכולת שלנו להיות גמישים, מכבדים ומותאמים לסביבה המשתנה.

בתמונות -הקלטת פרק לפודאסט אצל ירון זליכה שבו נעזרנו בארגז תנובה בשביל מעמד למיקרופון… בצד השני, ליל הסדר עם אנשים שמעולם לא שמעו על המנהג הזה

תזרמו…