אני: "החודש (אוגוסט) אני בארץ כי כולם ביוון לא עובדים, הם בחופשות."
חבר (בסרקזם): "מתי הם כן עובדים?"
בואו נדבר רגע על היוונים, על סטיגמות, וקצת גם עלינו, כי כדי להבין משהו בצורה טובה יותר, כדאי להשוות אותו למשהו קרוב ודומה.
ביוון ראיתי הרבה נשים שעובדות בכל סוגי העבודות, נהגת רכבת, נהגת אוטובוס, מנקות רחובות (ממש עם מטאטא רחוב) ואפילו במשאית זבל – כאשר מצד אחד עומד מאחורי המשאית גבר ומהצד השני עומדת אשה צעירה.
בישראל לעומת זאת, גברים ונשים צעירים ובריאים לא עובדים בעבודות כמו סיעוד, בניה ותברואה.
ביוון אנשי המקצוע שאני פוגש עומדים בזמנים שקובעים איתם.
בארץ, אני כבר לא סופר את כמות הפעמים בהן אנשים מאחרים לפגישות. כשמישהו מודיע לי מראש שהוא מתעכב בכמה דקות, אני מוצא את עצמי מודה לו על כך שהוא הודיע לי.
באתונה ראיתי עשרות פעמים הולכי רגל שחוצים באדום, וכלי הרכב אפילו לא מצפצפים להם אלא מאפשרים להם לחצות ורק אז ממשיכים גם אם זה גורם להם לפספס את הרמזור.
באתונה פועלת מערכת קווי מטרו שחוצה את העיר לאורכה ולרוחבה.
בישראל…
בתמונה המצורפת, באתונה, עומדים בצד ימין של המדרגות הנעות, כדי שהממהרים יוכלו לעקוף.
בישראל…
אזהרת קפיצה: בתקופת הלימודים, המרצה היה אומר לתלמידים שתמיד "קפצו בראש": "בואו תלמדו קודם כל את הכללים ואחר כך את היוצאים מהכלל".
אז גם כאן, אני מדבר על הכלל ולא על מקרים פרטיים יוצאים מהכלל.
לגבי ההתנהלות העסקית ביוון אני לא חושב שהכל עובד מצוין, יש לי הרבה תובנות לגבי התנהלות עסקית שם, אבל אפשר לומר את זה על כל מדינה זרה. תרבות מקומית משליכה על תרבות עסקית, וכדי לעשות עסקים במדינה זרה צריך להכיר לעומק (לא לנסות לשנות) את התרבות המקומית.
הפוסט הזה לא בא להתלונן על מצבנו, לדעתי יש מקום לשפר אך מצבנו מצוין, הפוסט נועד רק להאיר ולהגיב לכל אלו שמיד מקטלגים את היוונים (או עמים אחרים) ולא מסתכלים לרגע איך אנחנו מתנהלים כאן האחד עם השני בתרבות העסקית ובכלל ביומיום.
קישור לפוסט המקורי בפייסבוק – עובד במחשב שולחני (לצפייה בפוסט יש להיות חברים שאושרו לפורום)