Mi iyipada lati ayalegbe to ara-oojọ

#IzmahShavuot Tamir Sharon #Post2
אז אחרי פוסט ההיכרות של אתמול, אני רוצה להודות לכל מי שפירגן, תמך והגיב – מרגש!
היום ארצה לכתוב את הסיפור האישי שלי על המעבר משכיר לעצמאי.
גדלתי בקיבוץ עם תקציב משפחתי של כ-1500₪ בחודש שהספיק לכל הצרכים: אוכל, חינוך, חוגים וכד׳, אבל אני זוכר שתמיד כששאלתי את ההורים שלי: ״איך ניתן להתקיים מהכסף הזה?״ אמרו לי שזה מה שיש וניתן להתקיים מזה בכבוד.
תמיד שאפתי ליותר.
הייתי משחק מונופול עם חברים, יוזם דוכני ממתקים למכירה בקיבוץ ועוד יזמויות קטנות.
לא היה לי ׳מנטור׳ שיכוון אותי, אבל תמיד חלמתי בגדול והמחשבה שיש תקציב מוגבל ממש הטרידה אותי.
על התקופה שלי בארה״ב סיפרתי בפוסט ההיכרות (מי שלא קרא – מוזמן ?), עכשיו ארצה לספר על התקופה של אחרי התואר: עבודה ראשונה בחברת הייטק ברמת החייל בת״א, תנאים טובים ורכב ליסינג ראשון.
סוף שנת 2006.
גרנו אז בגדרה, וכל נסיעה לעבודה לקחה המון זמן ונתקעתי בפקקים. מעבר לכך, כמו ברוב חברות ההייטק -טחנתי שעות, בפרט בסופי רבעון והרגשתי שאני אשכרה תקוע במירוץ העכברים!
הסתכלתי במראה ואמרתי – לא יתכן שככה אשאר עד הפנסיה.
התחלתי לצרוך תכנים פיננסיים והלכתי לפגישה במכללת קאשפלואו בת״א (היום היא כבר סגורה).
נפתחו לי העיניים ונרשמתי לקורס איביי פרונטאלי בהרצליה. התחלתי למכור מוצרים והייתי ניגש כל יום לדואר למכור אותם. אחרי זה קניתי קורס באמזון והתחלתי לסחור גם שם.
הרגשתי שהפוטנציאל קיים, אבל לא הצלחתי לשבור תקרות זכוכית למרות השקעה של הרבה זמן וכסף.
קראתי ספרים על כסף והתפתחות אישית ואמרתי לעצמי שאמשיך עד שאצליח.
באיזשהי נקודה חשבתי שאם אעזוב את ההייטק ואעבוד פול-טיים כעצמאי – רק אז אצליח לפרוץ.
בצעד אמיץ מאד התפטרתי בפעם הראשונה והקמתי עסק לשיווק דיגיטלי עם שותף. העסק רץ כמה חודשים, אבל לא הצלחנו לייצר מצב של הכנסות משמעותיות וגם לא היתה לנו אהבה גדולה לתחום. חזרנו להיות שכירים.
המשכתי כשכיר וממש עם תחילת הקורונה עזבתי שוב, הפעם לנדל״ן ?
עד כאן בינתיים, בפוסט הבא אצלול לדרך שעברתי בעולם הנדל״ן ואת השקפת עולמי.
אם יש משהו ספציפי שתרצו שאפרט או שמעניין אתכם – תכתבו לי בתגובות ואשמח מאד להתייחס ❤️