עברנו כברת דרך ארוכה

#יזםהשבוע נטלי ירושלמי #פוסט3

הי חברים

הפוסט השלישי שלי מלפני 4 שנים נקרא ״על שותפים, שותפויות ועל ניסים ונפלאות״ (הקישור בתגובות). 

וואו כמה עברנו מאז שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. 

טוב בכל זאת אתחיל בהתפתחות נדל״נית שהיוותה עבור השותפות שלנו נקודת מפנה משמעותית ומבוססת כמובן על מערכות יחסים ועל קריאה נכונה של צרכי השוק. 

כשהגענו לדרום טקסס והתחלנו לבנות בתים מחירי הקרקעות בשכונה החדשה שבנינו בה היו $25,000 , בסכום נמוך שאפשר לנו רווחים נאים על מכירת הבתים. 

תוך פחות משנה, היה לנו קשה יותר ויותר למצוא קרקעות לבניית בתים וכמובן שבמצב כזה מחירי הקרקעות עלו מאוד והגיעו ל $52,000 דבר שהקשה עלינו מאוד. 

בהתייעצות משותפת של כל השותפים הגענו למסקנה שבמקום להכנע למה שמכתיב לנו השוק, נשתמש במצוקה הזו  כדי למנף את העסק שלנו ונתחיל לפתח קרקעות לבניה. 

כמובן שאצלי פעלו כל האזעקות שבנויות על היכרות עם השוק הישראלי, שינוי יעוד, פיתוח קרקע חקלאית? זה לוקח שנים. 

כולם הסתכלו עלי והביאו לי כוס מים, כי נראיתי קצת חיוורת ,לא היה נעים להם לצחוק כי הם אמריקאים ומנומסים ואמרו לי בעדינות שזה ממש בקטנה ותוך חודשים ספורים אנחנו יכולים להפוך קרקע חקלאית לשטחי בניה. 

מאחר ואני אדם שמאמין באנשים, כבר סיפרתי לכם את זה וגם אדם שאומר כן כשהוא רואה הזדמנות, גם את זה סיפרתי לכם אז אמרתי …. כן. 

השותף הקבלן שלנו אמר שיש לו חבר מהעבר שיש לו ולאבא שלו חברה שמפתחת קרקעות , הוא פנה אליהם ונוצרה שותפות בחברה לפיתוח קרקעות. 

תוך כדי כך מצאנו (יחד עם השותפים מקנזס שסיפרתי לכם עליהם בפוסט לפני 4 שנים), חקלאי קשיש וחמוד שהתעייף וממש רצה להיפטר מהקרקע שלו ובמקום לעבוד בשדה ולגדל תירס פשוט רצה לנוח ולאכול בכיף ״סופס דה טוטופוס״ בלי לגדל חלק מהמרכיבים. 

הוא ביקש מחיר שנראה לנו מאוד נחמד וביקש רק דבר אחד, שניתן למחזור האחרון של התירס לגדול ונאפשר לו לקצור אותו או לקטוף אותו, מה שתגידו. 

כמובן שהסכמנו, הוא היה כזה חמוד ואני אוהבת תירס.

אני אקצר, תוך זמן מאוד קצר (שבועיים/ חודש או משהו כזה לא זוכרת כי זה היה מזמן) היה לנו אישור שינוי יעוד על הקרקע (rezoning). התוכנית המקורית היתה לפתח 100 שטחים לבניית סינגלים (בתים פרטיים) ואז שוב דיברנו וזיהינו צורך בשטח שיכולנו למנף לטובתנו והחלטנו לבקש שינוי ולפתח 100 שטחים לדופלקסים, כלומר 200 יחידות / דלתות. 

אז חיכינו קצת לתירס וחיכינו שיתייבש הבוץ ואז עלינו על הקרקע בכל הכוח ותוך כארבעה חודשים היו ברשותנו 100 שטחים מוכנים לבניה. 

זוכרים שסיפרתי לכם שהיה מחסור בקרקעות לבניה באזור? אז תוך כדי הפיתוח פנו אלינו קבלנים ואנשים שביקשו לקנות שטחים וכך יצא שתוך חודשיים- שלושה מכרנו את כל השטחים חוץ מאלה שהשארנו לעצמנו. 

ראינו כי טוב והחלטנו שחלק גדול מהמשאבים שלנו יופנה לפיתוח קרקעות וכך היה. 

קנינו קרקעות חקלאיות באזורים אסטרטגיים, קרובים למרכזי קניות, קרובים לבתי ספר והדבר הכי חשוב, קרובים ל Express way (כביש מהיר) כי ככה אוהבים שם והתחלנו לפתח במרץ. אני מקווה שבשנים הבאות לא יהיה מחסור בתירס וכותנה בעולם

מאחר והפוסט הזה הוא פוסט המשך על שותפים ושותפויות אתם יכולים לראות פה עסק שנבנה ומשגשג על בסיס שותפויות ומערכות יחסים טובות. 

אחרי סדרת הפוסטים ההיא מלפני 4 שנים, פנו אלי הרבה מאוד אנשים, כמו שכתבתי, חלקם חיפשו השראה חלקם ידע ותמיכה, חלקם הפכו למשקיעים נאמנים, חלקם לחברים וחלקם הפכו לשותפים פעילים בעסק. 

אחד האנשים היקרים שפגשתי דרך הפייסבוק היה Assaf Kehati שסיפור ההיכרות בינינו דווקא ממש נחמד אבל הפוסט הזה יהיה מאוד ארוך אז נשאיר את זה לפעם אחרת. אז אסף ואני נעשינו חברים טובים ושותפים בפרויקטים אנחנו קוראים אחד לשני BFF וגם מרגישים ככה. יש בינינו חברות נהדרת ועבודה משותפת יוצאת מהכלל והיתרון הכי גדול שלו הוא שהפיד שלי בפייסבוק מלא בזכותו כי אני לא כותבת והוא חופר כפרה עליו ויש לו נטיה למצוא את התמונות הכי גרועות שלי ולהעלות אותן, אתם מתארים לעצמכם (ובעיקר מתארות) כמה סבלנות ואהבה צריך כדי לסבול את זה ויחד עם כל זה אני אוהבת את האיש המתוק והמוכשר הזה שחותר כל הזמן לעבודה בצוות, יעול ושיפור. 

עוד אנשים יקרים ומוכשרים שהגיעו אלי בעקבות הפוסטים הם Sean Block ו Yaki Gidali תותחים ואלופים, יזמים מהשורה הראשונה ואנשי מעשה שהפכו להיות שותפים עיקריים וחברים טובים ואנחנו מפתחים קרקעות ובונים ביחד ללא הפסקה ישתבח הבורא. 

וכמובן טייסן היקר והטוב שנשאר השותף שלי עוד מקנזס ועד היום, כמה עברנו יחד, כמה צמחנו והתפתחנו, עברנו עליות ומורדות, רכבות הרים ולונה פארק שלם. 

אני מקווה שאתם מבינים עם כמה טסטוסטרון אני צריכה להתמודד פה, אין לתאר. 

אני רוצה להביא לכם את אחד הכלים משני התודעה שלמדתי ועוזרים לי מאוד בכל סיטואציה לא פשוטה מול אנשים, כן גם בחיים וגם בעסק. ממליצה לכם בחום לאמץ:

כאשר אנחנו נמצאים בסיטואציה שמעוררת בנו רגשות לא פשוטים מול אדם הכי חשוב לעצור לפני שמגיבים ולפעול בדרך הבאה:

1. להודות על השיעור הזה, להבין שהסיטואציה הזו לא קרתה סתם והיא באה ללמד ולפתח אותי ולעזור לי להתקדם בחיים, אז קודם כל להודות. 

2. לדון לכף זכות את האדם שמולו קרתה הסיטואציה, שזה אומר לנסות להיכנס לנעליו ולחשוב שיכול להיות שאם הייתי עוברת את אותו מסע חיים שהוא עבר והייתי במקום שלו הייתי נוהגת בדיוק באותה הצורה ולכן לא אשפוט אותו. 

      (״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו״). 

3. להבין שאם משהו מפעיל אותי רגשית בהתנהגות של אדם אחר, זה כנראה מצוי בי (התכונה/ התנהגות שמפריעה לי) ואולי חבוי עמוק עמוק ואותו אדם כרגע מראה לי שהגיע הזמן לטפל באותו עניין שבטח מעכב את ההתפתחות שלי בלי שאשים לב. 

הכלי הזה הוא פלא, אמנם זה מאוד לא פשוט לעשות ולהודות כשמישהו מעצבן אותי מאוד או שאני מרגישה שההתנהגות שלו פוגעת בי אבל זה עושה פלאים, אתם לא מבינים כמה דברים גיליתי על עצמי שעכבו אותי. תנסו ותודו לי אחר כך. 

מניחה לכם פה תמונה של הבית הראשון שהפלפתי בקנזס ולצידו סרטון מתהליך פיתוח קרקע חקלאית בטקסס, תגידו תודה שהורדתי לסרטון את הקול כי צוות המדיה שלנו מורכב מאנשים צעירים שהמוזיקה שהם מחברים לסרטונים גורמת לי לדפיקות לב מואצות. 

זהו חפרתי ניפגש מחר