סתם סיפור נחמד שאלו פעם את רוברט קיוסאקי על מזל. הוא ענה שהוא עבד…

סתם סיפור נחמד

שאלו פעם את רוברט קיוסאקי על מזל. הוא ענה שהוא עבד קשה על מנת להיות במקום הנכון ובזמן הנכון כשהמזל יגיע. תמיד שנאתי עיסקאות שהיו לי, התחמקו ומישהו אחר הצליח בהן. אבל לפעמים זה עובד הפוך, אתה הצד המרויח. העניין הוא שאתה חייב לעבוד קשה על מנת להיות שם כשזה קורה. וגם קצת מזל.

במסגרת חיפושי האינסופיים אחרי העסקה הבאה ייצרתי קשר בתחילת שנת 2012 לזוג מבוגר ונחמד בג'ורג'יה שהיו הבעלים של 3 פאמילי בברוקלין. הבניין היה ריק, במצב לא טוב ובתהליך של כינוס נכסים. בסט קייס סאנריו למי שמחפש נכס לשיפוץ. בית בסיטואציה כזו, זו לו שאלה של האם ימכרו, אלא רק מתי, וכמשקיע אתה רוצה להיות במקום הנכון ובזמן הנכון. אז מתקשרים, שואלים וממשכים להיות בקשר עד היום המיוחל בו הפנטזיות הנדל"ניות שלך והצרכים והרצונות שלהם נפגשים על ציר הזמן. רק שציר הזמן היה משובש, איחרתי את המועד ולמרות שהקשר שנוצר היה נעים וחיובי הם הודיעו לי כי כבר חתמו על חוזה, מחכים לאישור הבנק וברגע שיגיע יגיעו לניו יורק לסגירה. הלכה העסקה. לכאורה. תכלס אם היא באמת הייתה הולכת הייתי יושב פה בנתב"ג משועמם, בלי שום דבר לכתוב עליו ומחכה לבורדינג, אז נגדיר מחדש: באותו הרגע נראה היה שהלכה העסקה.

אבל אני זה אני, אז המשכתי להתקשר אליהם. "מה שלומכם? איך מרגישים?" מקבל עידכון קל שהעסקה ממשיכה באופן משביע רצון ואז מאחל להם בהצלחה אבל מקפיד להוסיף "אם קורה משהו תזכרו שאני פה ואני מעוניין". ככה חודש חודש במשך שישה חודשים.

החודש השישי מגיע. יום השיחה מגיע. מתקשר והם בקול צהלות מספרים לי כי הם מגיעים לקראת סוף השבוע לעיר לסגירה. באמת שמחתי בשבילם. נכס כזה לזוג מבוגר זה הרבה לחץ ועוגמת נפש, אז איחלתי להם בהצלחה אבל נזכרתי במילותיו האלמותיות של איניגו מונטויה והוספתי " שמי טל לוי, אתם מוכרים את הנכס שלי, אם קורה משהו תתקשרו" (בערך….) וניתקתי.

יום שישי הגיע. יום הסגירה. מבחינתי יום רגיל במשרד, שום דבר מיוחד ואז טלפון. מזהה את המספר של בעל הנכס. הופה הופה. אם הוא מתקשר אלי ביום הסגירה משהו קרה. אז עניתי. "טל אתה במשרד? חצי שעה אנחנו מגיעים". לא פרטים, לא מה קרה. כלום. מחכה שיגיעו וכולי אכול סקרנות.

לפעמים אתה צריך מזל. לפעמים אנשים מגישים לך את המזל עם העצלנות, חוסר רציניות והרבה פעמים גם קמצנות שלהם. אל תהיו עצלנים, לא רציניים וקמצנים. נמשיך.

מן הון להון הם מגיעים משרד, זוג בשנות השבעים שנהג מג'ורג'יה לניו יורק לסגירה. נהיגה לא קצרה ולא פשוטה בטח לזוג בגילם. ביד מחזיקים שקית מלאה ניירת, שופכים אותה על השולחן שלי ואומרים "טל אם אתה רוצה את העסקה היא שלך". הייתי מופתע ושמח בו זמנית. "מה קרה?" שאלתי והם מספרים שהודיעו להם שיש סגירה (אחרי חצי שנה המתנה אני מזכיר) הגיעו למשרד ישבו בחדר המתנה שלוש שעות ואז הסתבר שאין סגירה ולא ברור בכלל אם הבחור שעבד איתם בכלל עשה משהו על מנת להשיג את אישור הבנק, ולמה קראו להם להגיע. הם כמובן מאוד כעסו. אני בטוח שלחלקכם זה נשמע מוזר, אבל לג'עג'ע לקוחות, לקמט את האמת (יצא לי חרוז) ושאר פראקטיקות כאלה הן יותר שכיחות ממה שאתם חושבים. אבל הם לא הסכימו לבלוע את זה, שברו את הכלים והגיעו אלי.

הרגעתי אותם,הבטחתי שהסיפור לא יחזור על עצמו ושלחתי אותם הביתה. בימים הקרובים נתנו לעורכי הדין להכין את הניירת הדרושה, שלחנו אליהם לחתימה והעסקה בדרך. מאחר והעסקה הגיעה לאחר הבלאגן שתארתי היה חשוב להיות פה זהיר, אז הגשנו את החוזה לרישום בעיר. למה זה חשוב? למרות שברוב המקרים לא מתבצע רישום של חוזים, אם ישנה בעיה והעסקה מגיעה לבית המשפט, לצד שביצע רישום ישנו יתרון ברור. זה נותן לו ראשוניות על העסקה. בדיעבד התברר כפרט חשוב, אבל ניסיון ומחשבה קדימה זה מה שעשה את ההבדל.

הזמן חלף, העסקה התבצעה ורכשנו את הנכס. המוכרים היו מאושרים שסוף סוף ירד העול וקיבלתי את החיבוק הקבוע. כמעט סוף הסיפור. אבל אז טלפון. בקו השני בחור שאנחנו עובדים איתו, הרבה עסקים והרבה כסף מעורב, ככה שחייבים להתייחס וחייבים לשמור על ייחסים. מספר לנו שמכר שלו היה מעורב בעסקה לפנינו, הוא זה שאיבד אותה, הוא מאוד מאוכזב וביקש להפגש עימנו על מנת לדסקס פיצוי. הסכמנו. בכל זאת יחסים.

הגיע יום הפגישה. למשרד נכנס בחור נחמד וסיפר שהציעו לו את העסקה לפני מספר חודשים בתור הקונה, אפילו שם כסף, אבל החבר'ה שמכרו לו לא עשו עם זה כלום. מוציא את הנייירת ומסתבר שהוא קנה את ה Deed. לא אכנס לזה פה אבל אוסיף שהמשמעות היא שלמעשה הוא אמור היה להיות בעל הנכס,רק שאף פעם לא ביצע רישום עם העיר. זה לא רישמי. למה לא ביצע? לא ברור. למי יש ראשוניות? ניחשתם נכון, לנו. ייאמר לזכותו שהוא הבין את הפוזיציה בה הוא נמצא, וביקש רק 10 אלפים דולר פיצוי, חלק מהכסף שהשקיע. עשינו חישבו קר והסכמנו. יחסים עם המכר שלו ולהמנע מבית משפט שווים הרבה הרבה יותר מזה.

הנכס ברחוב הנקוק בברוקלין נרכש עבור 225 אלף דולר בנוסף ל 10 אלפים דולר ששילמנו. הימים הם הימים שבהם השוק התחיל להשתולל למעלה. הוא שופץ ונמכר במה שהיה בזמנו מחיר השיא באזור, מיליון וחמישים אלף דולר. שנתיים לאחר מכן נמכר שוב עבור 1.7 מיליון.

היה שווה.

















קישור לפוסט המקורי בפורום נדל"ן ארצות הברית בפייסבוק – עובד במחשב שולחני (לצפייה בפוסט יש להיות חברים שאושרו לפורום)

את התגובות המקוריות לפוסט ניתן לקרוא בתחתית דף הפוסט הנוכחי באתר או בקישור לפוסט בפייסבוק וכמובן שאתם מוזמנים להצטרף לדיון

Tags:

1
הגב

Please Login to comment
1 שרשור תגובות
0 מענה לשרשור
0 עוקבים
 
התגובה שאהבו הכי הרבה
שרשור התגובות האהוב ביותר
0 כותבי התגובות
admin כותבי תגובות אחרונים
  הרשמו  
החדש ביותר הישן ביותר הכי מדורגות
הודעה על
חבר אנונימי בפורום
אדמין

לא סתם סיפור נחמד מאד! סיפור בדיוק! להיות במקום הנכון ובזמן הנכון כשהמזל יגיע!

The Real Estate Investor Forum, LLC is an educational company and is not acting as a real estate broker. Always seek the services of licensed third party appraisers and inspectors to verify the value and condition of any property you intend to purchase. Never send funds directly to a seller but instead, use the services of professional title and escrow companies.

 

 

Check in with The Real Estate Investor Forum before purchasing property to verify that affiliates and markets have not changed in quality or performance. The Real Estate Investor Forum does not provide legal, tax, accounting, or other professional advice. Nothing on this website email is intended to form a contract or binding legal commitment. ©2019 ForumNadlanUSA.com - All rights reserved

צור קשר

אנחנו לא בסביבה כרגע. אבל אתה יכול לשלוח לנו דוא"ל ואנו נחזור אליך, בהקדם האפשרי.

Sending

כניסה לאתר עם שם משתמש או מדיה חברתית

או    

Forgot your details?

יצירת חשבון

X
X