#יזםהשבוע ליאה אבישר #פוסט1 היי קודם כל… שלום ונעים להכיר שמי ליאה אבישר, ואתארח…

#יזםהשבוע ליאה אבישר #פוסט1
היי ????
קודם כל… שלום ונעים להכיר
שמי ליאה אבישר, ואתארח השבוע בפינה של יזם השבוע.
אז בואו ניגש מיד לעיניין – בת כמה אני???
אני יודעת שזה מסקרן אתכם, ואני יודעת שזה כנראה הדבר הראשון שעלה לכם לראש.
ואני יודעת את זה כי בכל אינטראקציה שלי, בין אם שיחת טלפון או בקבוצה או פרונטאלי- זו השאלה הראשונה או גג השנייה ששואלים אותי.
ב-כ-ל פעם.
גג השאלה השנייה.
דרך אגב, אמריקאיים כידוע מתביישים לשאול אותי את השאלה הזו וכך קורה שאני יכולה להיות בקשר יום יומי עם אנשי מקצוע שונים אמריקאיים ורק לאחר מספר חודשים של היכרות הם יצליחו במקרה להכניס את השאלה כולל משפט הכנה ש”אם יורשה להם לשאול, ורק אם נוח לי לענות… מה הגיל שלי?”
אז לפני חודשיים חגגתי יום הולדת 22.
ועם כמה שאני כבר שלמה ובטוחה במה שאני עושה, ואני לא מרגישה שום משמעות לגיל שלי במהלך היום יום, תמיד מגיעות סיטואציות שמאתגרות אותי מחדש.
זה קורה לרוב כאשר אני יוצאת מאיזור הנוחות שלי ומגיעה למעגלים חדשים, או לאינטראקציות בעלות מהות שונה ממה שאני רגילה. (היום למשל, אני לא מרגישה אי נוחות כשמשקיעים מביעים חשש בנוגע לגיל שלי, כי אני רגילה לזה ויודעת לתת את המענה המתאים)
והנה, קיבלתי הודעה מ Avi Ben Mordechay שעוררה בי שוב את החשש הזה.
כי באופן טבעי, זה הדבר הראשון שרואים.
וזה הדבר הראשון שחושבים עליו,
וזה הדבר שהכי מסקרן.
והרגשתי שאני חייבת למצוא לזה פתרון!

איך אני מתעלה מעל הנושא הזה? איך אני מצליחה להעביר לכם משהו מעבר?
איך אני אוכל, דרך פוסטים, להיות מסוגלת לדבר על תוכן עמוק, בלי שההסתכלות תיהיה תמיד דרך משקפי “היא בת 22”?
איך אני אגרום לאנשים להמשיך לקרוא, ולא להיתקע בגיל, ולהגיד – מה יש לי בכלל ללמוד ממנה?
ואז הבנתי…

במקום “להתחמק” מהנושא ולנסות להיות משהו שאני לא… אני אספר לכם פשוט את הסיפור שלי, ואת החוויות שלי, שיש שיאמרו שיכולים לשמש כעלילה לסרט…
או ספר, תלוי מה הסגנון שלכם.
נראה לי שאני מעדיפה ספר.
כן, ספר טוב כזה שנשאר איתך לעוד הרבה זמן אחרי שקראת אותו.
כמו “אבא עשיר אבא עני” לדוגמה שקראתי בכיתה י’. ומעצב מאז את כל השקפת עולמי.
או “חשוב והתעשר” שקראתי בכיתה י”ב ואז שוב בצבא, ואני מאמינה שאחזור אליו שוב מתישהו בעתיד והוא יאיר לי משהו חדש – כמו תמיד.
כמו “איך האידיוט הזה עשיר ואני לא?” של רוברט שמין, שהדליק בי אש.
או כמו “הנזיר שמכר את הפרארי שלו” שגרם לי להבין ולפנים וליישם את האיזון בין העסק לבין הנפש וההדדיות של השניים.

אוי,
נראה לי שקצת איבדתי את קו המחשבה
וקצת חפרתי.

אז בואו נסכם –
מה יהיה לנו השבוע?

תכלס, פשוט אקח את כל השאלות שבדרך כלל מסקרנות אנשים והם שואלים אותי, ואכתוב הכל פה.

ועכשיו… יש לכם עוד שאלות?
דברים שתרצו לדעת?
אני מתכוונת להתמודד עם הפחד שלי מחשיפה ולגמרי לדבר פה בכנות ופתיחות על הרבה נושאים, שאם להיות כנה – אני בדרך כל לא משתפת.
בנוסף, אינני גורו ואפילו לא מדריכה בתחום הנדלן, ובטוחה שיש פה גדולים וחזקים הרבה יותר ממני. חשוב לי לשים את זה על השולחן. אז אני פשוט אשתף אתכם בקצת חוויות… ונראה לי שיש לי כמה ששווה לשמוע.
כמו –
הפעם ההיא שהגעתי לפגישה עם משקיע פוטנציאלי והוא פתח ב “איתך באתי להיפגש?” בתגובה לידי המושטת ללחיצת יד. אספר לכם בהמשך השבוע איך נגמרה הפגישה הזו (רמז- לא כמו שאתם חושבים) (:
הפעם ההיא שבניתי אמון ויחסי סמכות אל מול אנשי צוות אמריקאיים ואז חטפתי התקף כאבים קשוח ובכיתי במושב האחורי של הרכב תוך כדי הנסיעה לקבלת טיפול רפואי בחוסר אונים מוחלט.
פאק, זה היה קשה.
הפעם ההיא שחטפתי קורונה והייתי חולה. לבד. בארהב. בלי אף אחד. בבידוד מהעולם.
(אמא סליחה שהדאגתי אותך ככה)
הפעם ההיא שהייתי במטוס שעומד להתרסק בטיסה פנימית בארהב.
(שוב סליחה אמא)
הפעם ההיא שהרגשתי חסרת ערך, וקטנה מידי בשביל להשתתף במשחק הזה. וזה כאב.

ועוד ועוד חוויות.
כבר אמרתי סרט?

בעצם ספר! סליחה התכוונתי ספר.

דברו אליי בתגובות

קישור לפוסט המקורי בפורום נדל”ן ארצות הברית בפייסבוק – עובד במחשב שולחני (לצפייה בפוסט יש להיות חברים שאושרו לפורום)

את התגובות המקוריות לפוסט ניתן לקרוא בתחתית דף הפוסט הנוכחי באתר או בקישור לפוסט בפייסבוק וכמובן שאתם מוזמנים להצטרף לדיון