פוסט הכרות – רינת ראובני לרנר
יזםהשבוע רינת ראובני-לרנר #פוסט1
ואז אמרתי לו “לא אכפת לי כלום, עזוב הכל – עוברים לגור בטקסס”
את המשפט הזה אמרתי לבעלי ב-2 בלילה ב 12 בפברואר, 2018 בסוויטה של מלון לה מרידיאן שעל שדרות לה-רמבלה בברצלונה.
נסענו לברצלונה לחגוג לי יומולדת 40 ,להתנתק קצת ממירוץ העכברים. אמנם זה די נדוש, אבל ההתנתקות הזאת לפעמים מביאה תובנות שלאחריהם מגיעות החלטות משנות חיים -יש כאלה שיקראו לזה “משבר גיל 40..” ????
נעים להכיר, שמי רינת ראובני-לרנר, בת 43 פלוס, אמא ל-4, רוקחת במקצועי הקודם ואשת נדל”ן ומתווכת באוסטין טקסס.
בשבוע הקרוב אכיר לכם אותי ואת פועלי ומעשיי באוסטין, טקסס – זה המקום אותו אני חיה ונושמת ועליו אני יכולה ושמחה לספר.
אני רוצה להודות למנהלי הפורום שנתנו לי את הזכות להיות יזמית השבוע. אני קוראת את הפוסטים של כולכם פה וזה כל כך מדרבן לעוף ולעשות גם – אז זו הזדמנות גם להודות לכם, כל משתתפי הקהילה הזו, על היותכם השראה.
הפלירטוט שלי עם עולם העסקים התחיל כאשר ליוויתי את אבא שלי מקים ומוכר עסקים, מצליח, נכשל, וממציא את עצמו מחדש אינספור פעמים. תמיד אמרו לי ללכת ללמוד מקצוע, וכך עשיתי, למדתי רוקחות באוניברסיטה העברית, ותוך כדי לימודים התחלתי לעבוד בסופר-פארם. מהר מאוד נדלקתי על הצד העסקי של בתי המרקחת והתקדמתי מהר בסולם הדרגות (מישהו אמר עבודה קשה ?) עד שהפכתי לבעלים של סניף משלי (בסופר פארם זה נקרא “עמיתה”). זה היה בית ספר לעסקים – ניהול מלאי, ניהול צוות ענק,לקוחות ושירות לקוחות, כספים, מאזנים, ספקים, סוכנים, משא ומתן, עמידה ביעדים וכו’. אבל משהו היה חסר, אני רוצה להמשיך…אבל לאן? אחרי 15 שנים החזרתי לסופר פארם “את המפתחות”, כל מי שמסביבי חשב שהשתגעתי או עברתי איזה שבץ, אבל אני לא יכולתי לראות את עצמי יוצאת לפנסיה כשעשיתי את אותו דבר 45 שנים!!
ואז, לחיים היו תוכניות אחרות. הריון, תאומים, בניה בישראל עם קבלן שפשט רגל… פאסט פורוורד – אני אמא ל-4, עם תאומים בני שנה – אין ברירה, חוזרת לאזור הנוחות שלי, עובדת כמפקחת רוקחות מחוזית בקופת חולים כללית, אחראית על 37 בתי מרקחת. בעצם לא זזתי לשום מקום. החיים טובים, 2 משכורות יפות, טיולים, 4 ילדים מהממים… אבל, משהו חסר, ברור לי שאנחנו ב”כלוב של זהב” וזה ממש לא החופש הכלכלי שאנחנו מחפשים.
חזרה לברצלונה, אנחנו מקבלים טלפון מהעבודה של בעלי “רוצה לבוא לגור באוסטין ? צריך אותך שם”, הוא לא רצה – אקסלים, חישובים, ומה רע לנו בארץ….ואז אמרתי לו “לא אכפת לי כלום, עזוב הכל – עוברים לגור בטקסס”….(ובראש לעצמי: “הנה ההזדמנות שלי לברוח מהכלוב..”). שלושה חודשים אחר כך, אנחנו נוחתים באוסטין לחיים חדשים – מתחילים להבין מי נגד מי, מכירים אנשים חדשים, מקומות, חברים, הילדים מתאקלמים, ומתחילה לקנן בי המחשבה.. אז מה עכשיו? מה אני עושה פה? מה עשיתי??
את רישיון הרוקחות מורכב מאוד להמיר פה והאם בכלל אני רוצה? אולי הגיע הזמן לראות מה עוד אני יכולה לעשות? במה אני טובה?
אני טובה באנשים…מכל הסוגים… אני טובה בלנהל צוותים, פרויקטים, להזיז דברים קדימה, בתפעול – מה עושים עם זה? ואיך בכלל מתחילים?
וההבנה הזו פתאום, שדווקא חשבת שיש לך אנגלית טובה ופתאום את בקושי מבינה מה הקופאית בסופר אומרת לך במבטא טקסני, דרומי כבד…
והאימייל ששלחת ליועצת בית ספר נחשב פה אגרסיבי מדי, למרות שהשתמשת בכל המילות נימוס שאת מכירה באנגלית…
בהמשך אשתף במה הקשר בין רוקחות לנדלן ? מה יש באוסטין שגרם לה להיות הדבר הכי חם והאם נשארה פה עוד הזדמנות ? האם אפשר לסמוך על זילו ? למה אני בכלל צריך מתווך ומה הוא עושה? ספויילר – יותר ממה שאתם חושבים ועוד כמה טיפים וסיפורים מהחיים….
שיהיה שבוע מקסים לכולנו ונתראה בהמשך,
רינת
Responses