הקמת צוות ממרכז אמריקה
#יזםהשבוע יולי מתתיהו #פוסט 3
הקמת צוות ממרכז אמריקה
חזרתי לארץ קצת אחריי סגירת העסקה, הצלחנו לעשות עוד 2 עסקאות נוספות אחריי העסקה הראשונה. ואז באותה תקופה בדיוק התפשט וירוס מסתורי שכל העולם דיבר עליו. קורונה.
הקורונה הייתה אחת המתנות הכי גדולות שיכולתי לקבל. זו הייתה שיא תקופת הסגרים בארץ, כל שני וחמישי הגבלות חדשות, אי אפשר כמעט לצאת מהבית. אין כלום.
בשבילי זו הייתה הזדמנות מצוינת להתקדם בענק, ובמקום להסתכל בחדשות ולראות באיזה בית קפה חולה מס 131 ישב, עבדתי כמו משוגע. אין מפגשים עם חברים, אין ארוחות שישי, אין חתונות וימי הולדת. אפס הסחות דעת. אני חושב שבתקופה הזו חוץ מלישון, לא הפסקתי לעבוד.
הצלחתי לסגור עוד כמה עסקאות, והתחלתי לעבוד ולפתח דברים. התחלתי לגייס צוות של קולד קולרים, כאלו שיוכלו להתקשר למוכרים ולשאול אותם אם הם רוצים למכור את הנכס ובעצם לייצר לידים של מוכרים עם מוטיבציה למכור בהנחה.
אני חייב להגיד שזה תהליך ארוך מאוד ומתיש. למצוא אנשים במדינת עולם שלישי, שיש להם אנגלית מספיק טובה ומוסר עבודה גבוה, זו משימה לא קלה בכלל. כל כך הרבה פעמים העסקתי אנשים שפשוט נעלמו, יום אחד מחליטים שהם מגיעים, ויום אחריי זה לא. צריך לחפש איפה לפרסם, לכתוב מודעות, לראיין כמות גבוהה מאוד של אנשים, להכשיר את מי שאתה מחליט שמתאים וכו. הייתי יושב במשך שעות ומקשיב להם לשיחות בלייב, עוצר ומתקן אותם על כל דבר קטן.
כל התהליך הזה מייגע,. כל כך הרבה פעמים אתה מוצא את עצמך שוב בנקודת ההתחלה, אחריי ששוב פעם שחררת את כל מי שנמצא אצלך, או שהם נעלמו מעצמם. אבל גם פה, הייתי נחוש להצליח בזה.
אני חייב להגיד שבנקודה הזו נעזרתי באיש יקר, שהפך אח”כ גם חבר טוב, Yoav Lavee, שאחריי שרדפתי אחריו והתעקשתי, הסכים ללמד אותי את כל מה שהוא יודע, ובלעדיו לא הייתי מצליח וקרוב לוודאי נכשל בענק. על הדרך הרווחתי גם חבר אמיתי.
אחריי כמעט שנה אינטנסיבית מאוד, שבה גייסתי, הכשרתי וניהלתי כמה עובדים ממרכז אמריקה, אני מחליט לטוס אליהם.
תמיד אני מנסה לחשוב עם עצמי, מה אני יכול לעשות שהרוב לא יעשו ולהיות ייחודי? לטוס לארה”ב זה משהו שכולם עושים, אבל כמה טסים לפגוש את העובדים הוירטואליים שלהם במדינת עולם שלישי?
עליתי על מטוס ונסעתי. זו הייתה נסיעה משנת חיים. קודם כל, לראות אנשים שאתה עובד איתם במשך כמה חודשים באופן יומיומי, פתאום פנים מול פנים, זה משהו עוצמתי.
רציתי לראות איך הם חיים, מאיפה הם עובדים, מה חשוב להם, ובעיקר רציתי להראות להם שאכפת לי מהם. אבל שבאמת אכפת לי, לא רק במילים אלא במעשים. רציתי לפגוש את האנשים שאני עובד איתם.
הנסיעה הזו עשתה המון. הם העריכו מאוד את זה שנסעתי אליהם לפגוש אותם, שהם יכולים לראות בי מישהו שהם יכולים ללכת איתו לטווח ארוך ושאני מאמין בהם. הם סיפרו לי שרוב האנשים מתייחסים אליהם קצת כמו משרתים. שמצפים מהם לעשות מה שצריך, אבל לאף אחד לא באמת אכפת מהם. לא אכפת מה הם מרגישים, מה הם חושבים, רק שיעבדו ויביאו תוצאות. זו לפחות הייתה ההרגשה שלהם.
אחד הדברים שהם אמרו לי ונגע בי, זה שאחריי שהם עבדו איתי, הם הבינו שזה לא חייב להיות ככה, ושיש אנשים שמעריכים את העבודה הקשה שלהם.
היה גם נחמד לחזור למקום שטיילתי בו 10 שנים לפניי בטיול אחריי צבא, הפעם לטוס למקומיים שאני עובד איתם. הייתה בזה סגירת מעגל נחמדה.
לבנות צוות זה דבר לא קל בכלל, ותהליך שיכול להיות מאוד ארוך וסיזיפי. לבנות צוות שרתום לתהליך, שמרגיש חלק מקבוצה ושאכפת לו מהמקום שהוא נמצא בו, זו משימה קשה עוד יותר. הנסיעה הזו הייתה אחד הדברים שגרמו לזה לקרות.
היום יש לנו צוות של עשרות אנשים ממרכז אמריקה, שהם חלק בלתי נפרד מההצלחה שלנו, שאחראים על ייצור לידים באופן קבוע, והם מעל הכל מרגישים חלק ואוהבים את המקום שהם נמצאים בו. אני מקפיד לנסוע כל שנה לבקר אותם, לעשות אירועים מגבשים, ושיבינו שזה מעבר רק למקום עבודה.
לקח לי קרוב ל3 שנים לבנות צוות באמת חזק, עם סיסטם של אנשים שמרגישים מחויבים, שרוצים לעבוד והם חלק מהחברה, סיסטם שיודע לגייס עובדים חדשים כל הזמן ולהכשיר אותם, עם התערבות מינימלית שלי.
בספטמבר האחרון ליאה ואני התחתנו בארץ. הזמנו את העובדים הותיקים ממרכז אמריקה, שהפכו כבר למנהלים, לארץ על חשבוננו שיהיו בחתונה. אין סיפוק גדול יותר מזה. להביא אנשים שעובדים איתך, שלפניי זה לא יצאו מהמדינה שלהם, ובשבילם להגיע לישראל שווה לזה שיזמינו בנאדם מישראל לחלל. זה היה שווה את הכל. הם הסתובבו בתל אביב ונהנו מכל רגע, לקחנו אותם ליום כיף בירושלים וים המלח. בסוף לפניי שטסו הם אמרו לנו “אנחנו בחיים לא נשכח את מה שעשיתם בשבילנו ושהבאתם אותנו לכאן”. הדבר הזה שווה יותר מכל סכום כסף בעולם. כשהתחלתי את הדרך והקמתי את העסק רציתי להצליח ולייצר לעצמי עתיד טוב יותר, אבל בכלל לא דמיינתי שאצליח להשפיע ככה על אנשים, ולשנות לחלקם את החיים ב180 מעלות.
אחד הדברים שאני כל הזמן מדגיש לאנשים בחברה, זה שהם עובדים איתנו ולא אצלנו. אני לא אוהב להגיד שאנשים עובדים אצלי. אנשים עובדים איתי. כולם בסוף רוצים להגשים את המטרות שלהם, וביחד אנחנו עושים את זה. נכון, יש היררכיה וסדר מסוים, אבל חשוב לי שאנשים ידעו שהם עובדים פה ביחד איתנו, וירגישו חלק מהדבר הזה. בסוף בנינו פלטפורמה שעוזרת לכל אחד שנמצא כאן, להגשים את עצמו ואת המטרות שלו. אני גם מאמין שכל אחד הוא עסק בפניי עצמו.
הקמת צוות ממרכז אמריקה
חזרתי לארץ קצת אחריי סגירת העסקה, הצלחנו לעשות עוד 2 עסקאות נוספות אחריי העסקה הראשונה. ואז באותה תקופה בדיוק התפשט וירוס מסתורי שכל העולם דיבר עליו. קורונה.
הקורונה הייתה אחת המתנות הכי גדולות שיכולתי לקבל. זו הייתה שיא תקופת הסגרים בארץ, כל שני וחמישי הגבלות חדשות, אי אפשר כמעט לצאת מהבית. אין כלום.
בשבילי זו הייתה הזדמנות מצוינת להתקדם בענק, ובמקום להסתכל בחדשות ולראות באיזה בית קפה חולה מס 131 ישב, עבדתי כמו משוגע. אין מפגשים עם חברים, אין ארוחות שישי, אין חתונות וימי הולדת. אפס הסחות דעת. אני חושב שבתקופה הזו חוץ מלישון, לא הפסקתי לעבוד.
הצלחתי לסגור עוד כמה עסקאות, והתחלתי לעבוד ולפתח דברים. התחלתי לגייס צוות של קולד קולרים, כאלו שיוכלו להתקשר למוכרים ולשאול אותם אם הם רוצים למכור את הנכס ובעצם לייצר לידים של מוכרים עם מוטיבציה למכור בהנחה.
אני חייב להגיד שזה תהליך ארוך מאוד ומתיש. למצוא אנשים במדינת עולם שלישי, שיש להם אנגלית מספיק טובה ומוסר עבודה גבוה, זו משימה לא קלה בכלל. כל כך הרבה פעמים העסקתי אנשים שפשוט נעלמו, יום אחד מחליטים שהם מגיעים, ויום אחריי זה לא. צריך לחפש איפה לפרסם, לכתוב מודעות, לראיין כמות גבוהה מאוד של אנשים, להכשיר את מי שאתה מחליט שמתאים וכו. הייתי יושב במשך שעות ומקשיב להם לשיחות בלייב, עוצר ומתקן אותם על כל דבר קטן.
כל התהליך הזה מייגע,. כל כך הרבה פעמים אתה מוצא את עצמך שוב בנקודת ההתחלה, אחריי ששוב פעם שחררת את כל מי שנמצא אצלך, או שהם נעלמו מעצמם. אבל גם פה, הייתי נחוש להצליח בזה.
אני חייב להגיד שבנקודה הזו נעזרתי באיש יקר, שהפך אח”כ גם חבר טוב, Yoav Lavee, שאחריי שרדפתי אחריו והתעקשתי, הסכים ללמד אותי את כל מה שהוא יודע, ובלעדיו לא הייתי מצליח וקרוב לוודאי נכשל בענק. על הדרך הרווחתי גם חבר אמיתי.
אחריי כמעט שנה אינטנסיבית מאוד, שבה גייסתי, הכשרתי וניהלתי כמה עובדים ממרכז אמריקה, אני מחליט לטוס אליהם.
תמיד אני מנסה לחשוב עם עצמי, מה אני יכול לעשות שהרוב לא יעשו ולהיות ייחודי? לטוס לארה”ב זה משהו שכולם עושים, אבל כמה טסים לפגוש את העובדים הוירטואליים שלהם במדינת עולם שלישי?
עליתי על מטוס ונסעתי. זו הייתה נסיעה משנת חיים. קודם כל, לראות אנשים שאתה עובד איתם במשך כמה חודשים באופן יומיומי, פתאום פנים מול פנים, זה משהו עוצמתי.
רציתי לראות איך הם חיים, מאיפה הם עובדים, מה חשוב להם, ובעיקר רציתי להראות להם שאכפת לי מהם. אבל שבאמת אכפת לי, לא רק במילים אלא במעשים. רציתי לפגוש את האנשים שאני עובד איתם.
הנסיעה הזו עשתה המון. הם העריכו מאוד את זה שנסעתי אליהם לפגוש אותם, שהם יכולים לראות בי מישהו שהם יכולים ללכת איתו לטווח ארוך ושאני מאמין בהם. הם סיפרו לי שרוב האנשים מתייחסים אליהם קצת כמו משרתים. שמצפים מהם לעשות מה שצריך, אבל לאף אחד לא באמת אכפת מהם. לא אכפת מה הם מרגישים, מה הם חושבים, רק שיעבדו ויביאו תוצאות. זו לפחות הייתה ההרגשה שלהם.
אחד הדברים שהם אמרו לי ונגע בי, זה שאחריי שהם עבדו איתי, הם הבינו שזה לא חייב להיות ככה, ושיש אנשים שמעריכים את העבודה הקשה שלהם.
היה גם נחמד לחזור למקום שטיילתי בו 10 שנים לפניי בטיול אחריי צבא, הפעם לטוס למקומיים שאני עובד איתם. הייתה בזה סגירת מעגל נחמדה.
לבנות צוות זה דבר לא קל בכלל, ותהליך שיכול להיות מאוד ארוך וסיזיפי. לבנות צוות שרתום לתהליך, שמרגיש חלק מקבוצה ושאכפת לו מהמקום שהוא נמצא בו, זו משימה קשה עוד יותר. הנסיעה הזו הייתה אחד הדברים שגרמו לזה לקרות.
היום יש לנו צוות של עשרות אנשים ממרכז אמריקה, שהם חלק בלתי נפרד מההצלחה שלנו, שאחראים על ייצור לידים באופן קבוע, והם מעל הכל מרגישים חלק ואוהבים את המקום שהם נמצאים בו. אני מקפיד לנסוע כל שנה לבקר אותם, לעשות אירועים מגבשים, ושיבינו שזה מעבר רק למקום עבודה.
לקח לי קרוב ל3 שנים לבנות צוות באמת חזק, עם סיסטם של אנשים שמרגישים מחויבים, שרוצים לעבוד והם חלק מהחברה, סיסטם שיודע לגייס עובדים חדשים כל הזמן ולהכשיר אותם, עם התערבות מינימלית שלי.
בספטמבר האחרון ליאה ואני התחתנו בארץ. הזמנו את העובדים הותיקים ממרכז אמריקה, שהפכו כבר למנהלים, לארץ על חשבוננו שיהיו בחתונה. אין סיפוק גדול יותר מזה. להביא אנשים שעובדים איתך, שלפניי זה לא יצאו מהמדינה שלהם, ובשבילם להגיע לישראל שווה לזה שיזמינו בנאדם מישראל לחלל. זה היה שווה את הכל. הם הסתובבו בתל אביב ונהנו מכל רגע, לקחנו אותם ליום כיף בירושלים וים המלח. בסוף לפניי שטסו הם אמרו לנו “אנחנו בחיים לא נשכח את מה שעשיתם בשבילנו ושהבאתם אותנו לכאן”. הדבר הזה שווה יותר מכל סכום כסף בעולם. כשהתחלתי את הדרך והקמתי את העסק רציתי להצליח ולייצר לעצמי עתיד טוב יותר, אבל בכלל לא דמיינתי שאצליח להשפיע ככה על אנשים, ולשנות לחלקם את החיים ב180 מעלות.
אחד הדברים שאני כל הזמן מדגיש לאנשים בחברה, זה שהם עובדים איתנו ולא אצלנו. אני לא אוהב להגיד שאנשים עובדים אצלי. אנשים עובדים איתי. כולם בסוף רוצים להגשים את המטרות שלהם, וביחד אנחנו עושים את זה. נכון, יש היררכיה וסדר מסוים, אבל חשוב לי שאנשים ידעו שהם עובדים פה ביחד איתנו, וירגישו חלק מהדבר הזה. בסוף בנינו פלטפורמה שעוזרת לכל אחד שנמצא כאן, להגשים את עצמו ואת המטרות שלו. אני גם מאמין שכל אחד הוא עסק בפניי עצמו.
Responses