#יזםהשבוע פוסט שישי האהבה מנצחת לכל אחד יש את העסקה הכי מוצלחת שלו. זו שהוא ג…

#יזםהשבוע

פוסט שישי

האהבה מנצחת

לכל אחד יש את העסקה הכי מוצלחת שלו. זו שהוא גאה בה יותר מהכל. הסיבות יכולות להיות שונות : עסקה מיוחדת, הצלחה כספית או עסקה שהייתה חסרת סיכוי ובכל זאת גרמת לזה לעבוד. שלי היא קצת מהכל. היא עד היום הכי מוצלחת מבחינה כספית שעשיתי, אבל הייתה הרבה יותר מזה.

כשהתחלתי להתעסק בלמצוא עסקאות הייתי סוכן אחד במשרד של 50-60 סוכנים שעסקו בהשכרות. היחיד שעשה את הסוויץ. לרוב הסוכנים הכסף המהיר של השכרת דירות דיבר הרבה יותר מאשר לשבת שעות מול הטלפון, לחכות חודשים לעסקה שתצא אל הפועל ולגלות לפעמים ברגע האחרון שזה לא עובד. אבל אני קיבלתי את ההחלטה, עשיתי את השינוי והתחלתי בחיפושים. בין יתר המאמצים הוצאתי במשרד שמועה שמי שימצא לי בית טוב שבסוף גם נרכוש, אני אדאג לשלם לו. מ- 50 סוכנים הגיעה עסקה אחת. האחת.

חורח'ה היה בחור נחמד שגר לא רחוק מהמשרד. כל בוקר בדרכו למשרד הוא היה עובר ליד בית נטוש. בית? מפלצת. 9,000 פיט רבוע של 4 פאמילי. זה גדול. בערך פי 3 מהממוצע בברוקלין. הבית היה נעול בשרשרת תקופה ארוכה והוא הסב את תשומת ליבי אליו. 9,000 פיט נכס זה לא משהו שמתעלמים ממנו, אז כמובן התחלנו בחיפוש אחר בעל הבית. בנוהל הוצאנו מספרי טלפונים וכתובות פוטנציאליות והתחלנו לחייג. לצערנו את בעל הבית לא מצאנו, אבל הצלחנו לדבר מספר פעמים עם אביו שסירב לספק כל אינפורמציה. מה עושים עכשיו?

בשלב זה אתם כבר צריכים לדעת את התשובה ל "מה עכשיו?". בכל זאת זה כבר הפוסט השישי שלי. שמים את זה ביומן ומתחילים לחייג באופן קבוע עד שמישהו יענה. רק שזה לא קרה. אף אחד לא ענה. אף פעם. והחודשים עברו להם, עסקאות באו והלכו, אבל מה שאמורה להיות ההה"עסקה" לא התקדמה לשום מקום.

אבל אני התקדמתי. האופן שעבדנו היה מוצלח, רק שזה היה רק אני פחות או יותר, אז יום אחד שלומי תפס אותי לשיחה והציע: בו נקים משרד נוסף רק לעניין העסקאות, תקבל צוות, תנהל הכל ונעשה יותר כסף. העלות עלי העבודה עליך, אז כמובן הסכמתי. הקמנו משרד , שכרנו צוות טלפניות שישב לאורך הקיר והחיים חייכו. אבל את ה"עסקה" לא שכחתי. להיפך. אפשר לנסות יותר. הפלתי על אחת הטלפניות משימה להתקשר לבעל הנכס פעם בשבוע. והיא התקשרה. רק ששוב אף אחד לא ענה. עד שכן.

אחה"צ יום שישי, שנתיים לתוך היחסים החד כיווניים שלי עם ה"עסקה" . אני חושב שבשלב הזה הגיע הזמן לתת לה שם אז נקרא לה ג'ולייט. אני אהיה רומיאו לצורך העניין. נמשיך. אחה"צ יום שישי, שנתיים לתוך היחסים החד כיווניים שלי עם ג'ולייט, אני אוסף את התיק ועובר עובד עובד לאחל סופ"ש מוצלח לפני שאני יוצא הביתה. בעודי עובר ליד הטלפנית האחרונה, זו האחראית להתקשר לבעלים של ג'ולייט אני קולט שהיא מדברת איתו בטלפון. פעם ראשונה אחרי שנתיים של ניסיונות.

עם כל הכבוד לעובדים שלי, שיחה כזו לא משאירים ליד הגורל. או לעובדים. בכל זאת ג'ולייט. ביקשתי את הטלפון והצגתי את עצמי, מי אני מה אני ומה אני רוצה. היה מנומס, גילה עניין למכור את הנכס והסכמנו להמשיך לדבר בשבוע הבא. שבוע הבא הגיע ודיברנו, ודיברנו ודיברנו. ושבוע הפך לשלושה חודשים.

על מה מדברים שלושה חודשים? על כל מיני. עסקים זה הרבה יחסים. וזה מה שזה היה. בניית יחסים. סיפר לי שקנה את הנכס עם מישהו, היה שם סיפור פלילי ואנשים הגיעו לכלא. הייתה חוויה קשה והוא לא סומך על אף אחד. בתור איש מכירות חשוב לזהות את הצורך של הקליינט. ופה זה היה קל. אמון. אז דיברנו. הרבה. הייתי שם אותו באוזניות של הטלפון והולך מסביב לבלוק במשך 45-60 דקות כל פעם. ככה פעם בשבוע במשך 3 חודשים. עד שיום אחד.

שלושה חודשים לתוך השיחות התקשרתי לשירה עם הצהרה. "שירה הוא הולך למכור לנו את הבית שלו", "איך אתה יודע?" היא שאלה "הוא אמר לך?". "לא" עניתי, "אבל זו פעם ראשונה שבסוף השיחה הוא קרא לי my friend". בשבילי זה היה ברור ברגע זה שזה רק עניין של זמן. וצדקתי.

זמן קצר לאחר השיחה חתמנו על חוזה. בעקבות כל הבלאגן שהיה לו החוזה דרש הסכמת הבנק למכירה. הנכס היה במצב תחזוקתי איום ונורא ובמרתף שהיה מוצף ב-30 ס"מ מים גר פולש שהיה גם שומר על הבית אבל גם סבל מאגרנות כפייתית. במרתף הייתה כמות זבל מדהימה, ערמות בגובה 3 מטר ורק שני שבילים צרים שאפשר היה לעבור בהם.

אז מה נשאר לפתור: הסכם באישור הבנק, פולש, זבל ונכס במצב קטסטרופלי. קטן עלי. תהליך אוויקשן טיפל בעניין הפולש. הוא לא היה מבסוט אבל לא הייתה ברירה. שתי משאיות בעניין הזבל והנכס נרכש ב- 650 אלף דולר. נשאר רק השיפוץ.

בשלב זה כבר עזבתי את המשרד ופתחתי משרד משלי. חורח'ה כבר מזמן נעלם מהנוף. שלומי השקיע כמעט מיליון דולר בשיפוץ הנכס ולשמחתי קיבל הצעה נפלאה למכור את הבניין ב- 4 מיליון דולר. הוא הלך על זה. לג'ולייט יש אהבה חדשה.