לא כל ההתחלות קלות
#יזםהשבוע יולי מתיתיהו #פוסט 2
לא כל ההתחלות קלות
את האמת, לא ציפיתי שילך לי כל כך קשה כמו שהיה לי כשהתחלתי את הדרך שלי בעולם הנדלן.הזמן עבר, עשיתי המון דברים ופעולות(כולל לטוס לארה”ב), ולא הצלחתי למצוא שום עסקה. התחלתי את התוכנית במוטיבציית שיא, התקדמתי במשימות הכי מהר מכולם, הייתי נחוש להצליח בגדול, אבל נתקלתי בקירות ובמשברים שלא ציפיתי להם.
לא היה לי הון עצמי לקנות נכס, וזה הקשה עליי בעיקר בפן המנטלי.
עברו כבר קרוב ל10 חודשים. 10 חודשים שבהם אני מוציא כסף, עובד ביום, ומשעות אחה”צ מתעסק בנדלן, וכלום לא קורה. אנשים מסביבי קונים עסקאות ואני מרגיש שאני נשאר מאחור.
מה בסך הכל ביקשתי? עסקת פליפ אחת שאפילו לא תהיה עם רווח בסופה, אלא רק להתחיל ממשהו.
דיברתי עם כל כך הרבה מתווכים, קבלנים, הולסיילרים, טסתי לשם בעצמי לפגוש אנשים, ואף עסקה לא מסתדרת לי במספרים, ומה שמסתדר- מישהו אחר סוגר על העסקה לפניי.
קשה להסביר את התחושה הזו. הרבה שאלות מתחילות להיכנס לך לראש “האם זה בשבילי”? “אולי אני לא טוב מדי?” “אולי פשוט אין לי את זה?”.
תחושת תסכול ענקית. אבל בסיטואציות כאלו, אני תמיד מסתכל על זה באותה צורה:
אני תמיד אומר לעצמי במצבים קשים שלא הולך, שיש מישהו למעלה שמסתכל, ופשוט בוחן אותי עד כמה אני באמת רוצה את זה. עד כמה אני באמת מוכן להצליח. אתה רוצה להיות שונה מאחרים? בוא נראה אותך ממשיך במקום שהרבה פורשים ולא ממשיכים. האמונה הזו עוזרת לי תמיד כשאני נתקל בקושי משמעותי. הרי אם זה היה קל, כולם היו עושים את זה..
רגע אחד משמעותי שקרה לי, היה ביום בו הלכתי להרצאה של מנטור התפתחות אישית בבוקר יום שישי. משפט אחד שם תפס אותי ממש חזק. “השאלה היא לא מה אתה רוצה להשיג, אלא מה המחיר שאתה מוכן לשלם, בשביל להשיג את מה שאתה רוצה”. המשפט לא הפסיק להדהד לי בראש, והרגשתי שהוא ממש אמר אותו בשבילי. באותו רגע היה לי ברור שקיבלתי החלטה. אני טס לארה”ב לשוק שאני עובד בו, והולך להיות שם חודשיים. אני הולך לחרוש את המקום ולהכיר אותו כמו מקומי, ואני לא חוזר בלי עסקה. אני הולך להיות לבד, רחוק מהחברים והמשפחה, הולך לוותר על העבודה שיש לי היום, זה לא הולך להיות נוח, אבל זה המחיר שאני צריך לשלם בשביל להשיג את מה שאני רוצה.
ארזתי מזוודה וטסתי ממש מעט אחריי. לא היה לי הרבה כסף באותו זמן, וידעתי שלהיות שם חודשיים יהיה לי קצת גבולי. אבל האמנתי בעצמי.
טסתי בטיסה הכי זולה שיכולתי למצוא, לא אשכח איך בטיסת קונקשיין בארה”ב, הציעו ל10 אנשים לוותר על המקום שלהם תמורת כסף כי הטיסה מלאה, ואני ממש קפצתי על ההזדמנות, כי כל דולר היה חשוב לי בזמנו. השכרתי חדר בדירת אירביאנבי עם עוד 2 אנשים שאני לא מכיר, שכולנו חולקים שירותים ומקלחת אחת. מה לא עושים כדי להצליח. הייתי שם לגמרי לבד, בלי אף אחד שאני מכיר ובלי חיי חברה. אבל כל זה פשוט לא עניין אותי. רק רציתי להתקדם ולסגור את העסקה הראשונה שלי, שתהיה פריצת הדרך.
היו איתי בקבוצה בפרויקט איקס שני חבר’ה שבאו מעולם השיווק הדיגיטלי Tomer Kaplan ו Shahar Metzger. הם התחילו לייצר לידים של מוכרים ממודעות ממומנות בפייסבוק, ולהגיע ישירות למוכרים. זה היה משהו שעוד לא ניסיתי, להגיע ישירות למוכר.
הצעתי להם שיתוף פעולה, והאמנתי שככה תגיע עסקת הפליפ הראשונה שלי סופסוף. אני נמצא פה גם בשטח, אז אני יודע שאסגור.
התחברתי להולסיילר מקומי, והצעתי לו שאביא לו לידים של מוכרים, ואם הוא יסגור מהם משהו, אשלם לו אחוזים.הוא ישר הסכים. אם משהו מזה תהיה עסקת פליפ, אני אקח אותה. רציתי לעבוד עם מישהו מנוסה שיודע כבר לסגור, מאשר לחשוב שאני גאון גדול ויכול לעשות הכל בעצמי בלי ניסיון.
אחריי כמה שבועות שם זה הגיע.
בחור יהודי מבוגר, רצה למכור את הנכס שלו שקנה לבן שלו ללימודי רפואה. הבן סיים את הלימודים והוא כבר לא גר שם, והבחור הנחמד נמצא שעתיים נסיעה מהנכס. יש לו דיירים שלא משלמים לו את השכירות והוא לא יודע אפילו איך להתמודד איתם. הוא חולה פרקינסון ואין לו שום יכולת לטפל בזה, בטח לא מרחוק.
אחריי משא ומתן קצר, חתמנו על חוזה. העסקה לא התאימה לפליפ, אז החלטנו שנעשה עליה הולסייל. ההולסיילר שעבדתי איתו פרסם אותה, וקבענו יום להראות לקונים.
זה היה אחד האירועים הכי משמעותיים בקריירה הלא ארוכה שלי בנדל”ן. הגיעו לראות את הנכס בערך 20 אנשים, התעניינות מטורפת. הסתכלתי על זה מהצד ואמרתי לעצמי “וואו”. כל כך הרבה פעמים נלחמתי על עסקאות מהולסיילרים עם משקיעים אחרים שתמיד היו יותר זריזים והציעו יותר ממני, ועכשיו כל האנשים האלו באים לראות את העסקה שלי, “רבים” עליה ורודפים אחרינו שנמכור להם. לא יודע להסביר במילים איזה רגע מספק זה היה. איך מלהתחרות בהם ולרדוף אחריי עסקאות, הפכתי פתאום להיות זה שרודפים אחריו. אני חושב ששם התאהבתי בעולם ההולסייל.
כמה ימים אחריי, ההולסיילר מתקשר אליי. “אתה יושב” הוא שואל אותי? “קיבלנו הצעה ב30 אלף דולר מעל המחיר שחתמנו עם המוכר”. הייתי בעננים.
אחריי כמעט שנה, אני סוגר סופסוף את העסקה הראשונה שלי! כל הטלפונים בשעות הלילה, הנסיעות, ההצעות שנתתי, החוזים שנפלו, הכסף שהוצאתי. סופסוף אני הולך לעשות את זה וגם להרוויח משהו שמעולם לא הרווחתי בפעם אחת. הרגשה מדהימה. סגרתי עסקת נדל”ן!
פתאום אמרתי לעצמי. למה שאני אעשה פליפים בכלל? אני לא באמת אוהב לשפץ נכסים ולהתעסק עם הדברים האלה, למה שאני לא אעשה הולסייל? זה הרבה יותר מתאים לי.
שם היה לי ברור. זה מה שאני הולך לעשות. אני הולך להיות הולסיילר.
ואז שדברים התחילו להתקדם, קרה משהו לא צפוי ופתאומי..
(בתמונות- חותם על החוזה הראשון, סלפי עם העסקה הראשונה, תמונה עם המוכר המדובר ומפגש יזמים מקומי עם המנטור המקומי שעזר ולימד אותי המון כשהייתי שם)
לא כל ההתחלות קלות
את האמת, לא ציפיתי שילך לי כל כך קשה כמו שהיה לי כשהתחלתי את הדרך שלי בעולם הנדלן.הזמן עבר, עשיתי המון דברים ופעולות(כולל לטוס לארה”ב), ולא הצלחתי למצוא שום עסקה. התחלתי את התוכנית במוטיבציית שיא, התקדמתי במשימות הכי מהר מכולם, הייתי נחוש להצליח בגדול, אבל נתקלתי בקירות ובמשברים שלא ציפיתי להם.
לא היה לי הון עצמי לקנות נכס, וזה הקשה עליי בעיקר בפן המנטלי.
עברו כבר קרוב ל10 חודשים. 10 חודשים שבהם אני מוציא כסף, עובד ביום, ומשעות אחה”צ מתעסק בנדלן, וכלום לא קורה. אנשים מסביבי קונים עסקאות ואני מרגיש שאני נשאר מאחור.
מה בסך הכל ביקשתי? עסקת פליפ אחת שאפילו לא תהיה עם רווח בסופה, אלא רק להתחיל ממשהו.
דיברתי עם כל כך הרבה מתווכים, קבלנים, הולסיילרים, טסתי לשם בעצמי לפגוש אנשים, ואף עסקה לא מסתדרת לי במספרים, ומה שמסתדר- מישהו אחר סוגר על העסקה לפניי.
קשה להסביר את התחושה הזו. הרבה שאלות מתחילות להיכנס לך לראש “האם זה בשבילי”? “אולי אני לא טוב מדי?” “אולי פשוט אין לי את זה?”.
תחושת תסכול ענקית. אבל בסיטואציות כאלו, אני תמיד מסתכל על זה באותה צורה:
אני תמיד אומר לעצמי במצבים קשים שלא הולך, שיש מישהו למעלה שמסתכל, ופשוט בוחן אותי עד כמה אני באמת רוצה את זה. עד כמה אני באמת מוכן להצליח. אתה רוצה להיות שונה מאחרים? בוא נראה אותך ממשיך במקום שהרבה פורשים ולא ממשיכים. האמונה הזו עוזרת לי תמיד כשאני נתקל בקושי משמעותי. הרי אם זה היה קל, כולם היו עושים את זה..
רגע אחד משמעותי שקרה לי, היה ביום בו הלכתי להרצאה של מנטור התפתחות אישית בבוקר יום שישי. משפט אחד שם תפס אותי ממש חזק. “השאלה היא לא מה אתה רוצה להשיג, אלא מה המחיר שאתה מוכן לשלם, בשביל להשיג את מה שאתה רוצה”. המשפט לא הפסיק להדהד לי בראש, והרגשתי שהוא ממש אמר אותו בשבילי. באותו רגע היה לי ברור שקיבלתי החלטה. אני טס לארה”ב לשוק שאני עובד בו, והולך להיות שם חודשיים. אני הולך לחרוש את המקום ולהכיר אותו כמו מקומי, ואני לא חוזר בלי עסקה. אני הולך להיות לבד, רחוק מהחברים והמשפחה, הולך לוותר על העבודה שיש לי היום, זה לא הולך להיות נוח, אבל זה המחיר שאני צריך לשלם בשביל להשיג את מה שאני רוצה.
ארזתי מזוודה וטסתי ממש מעט אחריי. לא היה לי הרבה כסף באותו זמן, וידעתי שלהיות שם חודשיים יהיה לי קצת גבולי. אבל האמנתי בעצמי.
טסתי בטיסה הכי זולה שיכולתי למצוא, לא אשכח איך בטיסת קונקשיין בארה”ב, הציעו ל10 אנשים לוותר על המקום שלהם תמורת כסף כי הטיסה מלאה, ואני ממש קפצתי על ההזדמנות, כי כל דולר היה חשוב לי בזמנו. השכרתי חדר בדירת אירביאנבי עם עוד 2 אנשים שאני לא מכיר, שכולנו חולקים שירותים ומקלחת אחת. מה לא עושים כדי להצליח. הייתי שם לגמרי לבד, בלי אף אחד שאני מכיר ובלי חיי חברה. אבל כל זה פשוט לא עניין אותי. רק רציתי להתקדם ולסגור את העסקה הראשונה שלי, שתהיה פריצת הדרך.
היו איתי בקבוצה בפרויקט איקס שני חבר’ה שבאו מעולם השיווק הדיגיטלי Tomer Kaplan ו Shahar Metzger. הם התחילו לייצר לידים של מוכרים ממודעות ממומנות בפייסבוק, ולהגיע ישירות למוכרים. זה היה משהו שעוד לא ניסיתי, להגיע ישירות למוכר.
הצעתי להם שיתוף פעולה, והאמנתי שככה תגיע עסקת הפליפ הראשונה שלי סופסוף. אני נמצא פה גם בשטח, אז אני יודע שאסגור.
התחברתי להולסיילר מקומי, והצעתי לו שאביא לו לידים של מוכרים, ואם הוא יסגור מהם משהו, אשלם לו אחוזים.הוא ישר הסכים. אם משהו מזה תהיה עסקת פליפ, אני אקח אותה. רציתי לעבוד עם מישהו מנוסה שיודע כבר לסגור, מאשר לחשוב שאני גאון גדול ויכול לעשות הכל בעצמי בלי ניסיון.
אחריי כמה שבועות שם זה הגיע.
בחור יהודי מבוגר, רצה למכור את הנכס שלו שקנה לבן שלו ללימודי רפואה. הבן סיים את הלימודים והוא כבר לא גר שם, והבחור הנחמד נמצא שעתיים נסיעה מהנכס. יש לו דיירים שלא משלמים לו את השכירות והוא לא יודע אפילו איך להתמודד איתם. הוא חולה פרקינסון ואין לו שום יכולת לטפל בזה, בטח לא מרחוק.
אחריי משא ומתן קצר, חתמנו על חוזה. העסקה לא התאימה לפליפ, אז החלטנו שנעשה עליה הולסייל. ההולסיילר שעבדתי איתו פרסם אותה, וקבענו יום להראות לקונים.
זה היה אחד האירועים הכי משמעותיים בקריירה הלא ארוכה שלי בנדל”ן. הגיעו לראות את הנכס בערך 20 אנשים, התעניינות מטורפת. הסתכלתי על זה מהצד ואמרתי לעצמי “וואו”. כל כך הרבה פעמים נלחמתי על עסקאות מהולסיילרים עם משקיעים אחרים שתמיד היו יותר זריזים והציעו יותר ממני, ועכשיו כל האנשים האלו באים לראות את העסקה שלי, “רבים” עליה ורודפים אחרינו שנמכור להם. לא יודע להסביר במילים איזה רגע מספק זה היה. איך מלהתחרות בהם ולרדוף אחריי עסקאות, הפכתי פתאום להיות זה שרודפים אחריו. אני חושב ששם התאהבתי בעולם ההולסייל.
כמה ימים אחריי, ההולסיילר מתקשר אליי. “אתה יושב” הוא שואל אותי? “קיבלנו הצעה ב30 אלף דולר מעל המחיר שחתמנו עם המוכר”. הייתי בעננים.
אחריי כמעט שנה, אני סוגר סופסוף את העסקה הראשונה שלי! כל הטלפונים בשעות הלילה, הנסיעות, ההצעות שנתתי, החוזים שנפלו, הכסף שהוצאתי. סופסוף אני הולך לעשות את זה וגם להרוויח משהו שמעולם לא הרווחתי בפעם אחת. הרגשה מדהימה. סגרתי עסקת נדל”ן!
פתאום אמרתי לעצמי. למה שאני אעשה פליפים בכלל? אני לא באמת אוהב לשפץ נכסים ולהתעסק עם הדברים האלה, למה שאני לא אעשה הולסייל? זה הרבה יותר מתאים לי.
שם היה לי ברור. זה מה שאני הולך לעשות. אני הולך להיות הולסיילר.
ואז שדברים התחילו להתקדם, קרה משהו לא צפוי ופתאומי..
(בתמונות- חותם על החוזה הראשון, סלפי עם העסקה הראשונה, תמונה עם המוכר המדובר ומפגש יזמים מקומי עם המנטור המקומי שעזר ולימד אותי המון כשהייתי שם)
Responses