איך מתחילים? האם כדאי לשרוף את הספינות? ואיך סוגרים עסקה בלי הון עצמי בכלל?

#יזםהשבוע גיל לוי #פוסט2

כמו הרבה אנשים, גם אצלי הכול התחיל מהספר ההוא, זה שכולנו מכירים. אחריו הגיע המשחק Cashflow 101, שחידד אצלי את ההבנה שזה הכיוון שאני רוצה ללכת אליו.

אז מה עשיתי?

נרשמתי לקורס השקעות נדל”ן בארצות הברית של דיל מייקר, ובפברואר 2023 לקחתי החלטה – הודעתי על הפסקת עבודה, ובלי שום הון עצמי פשוט קפצתי למים.

במשך חודשים למדתי.

למדתי איך לנתח אזורים ועסקאות, למדתי איך לבנות תשתיות, ובניתי את הבסיס הראשון שלי במילווקי, ויסקונסין.

ואז הגיע הרגע הגדול.

במאי 2023 אחרי קרוב ל50 עסקאות שניתחנו התקבלה לנו הצעה על נכס.

אבל רגע, אין לי כסף! איך אני מתקדמת?

חצי מהסכום הגיע משותף שהכרתי בקורס.

את החצי השני גייסתי ממשקיע.

ישבתי, בניתי מסמך One-Pager (צירפתי אותו כתמונה לפוסט), ושלחתי לחברים, למשפחה, ולמי שחשבתי שיתעניין.

תוך שעות בודדות כמה מהם חזרו אליי, ומצאתי את האדם שהתקדם איתי.

מפה הדברים התחילו לזוז.

בדקנו את הנכס, ביצענו אינספקשן והערכת שיפוץ.

הכנו את כל המסמכים – LLC, ביטוחים, הסכמי עבודה.

סגרנו את העסקה והתחלנו לשפץ.

היו עיכובים קטנים, והכול לקח יותר זמן מהמתוכנן – אבל זה חלק מהתהליך וממנו למדנו לעסקאות עתידיות.

אחרי השיפוץ מצאנו דיירות מדהימות – שתי אחיות עם שלושה ילדים, ששילמו אפילו יותר ממה שחשבנו. הן עדיין איתנו עד היום, משלמות בזמן, ושומרות על הנכס ברמה גבוהה.

אז האם כדאי לשרוף את הספינות?

האמת, זו שאלה מורכבת.

בתחילת הדרך שלי, לא היה לי ספק שזה הדבר הנכון לעשות. אמרתי לעצמי שבלי ללכת “הכול או כלום”, אני עלולה להתקע במקום.

היום, אחרי כמעט שנתיים, אני מבינה שזה לא בהכרח הפתרון לכולם.

יזמות זה לא “זבנג וגמרנו”. זה מסע ארוך ומאתגר.

זה אומר לייצר מסלול מאפס, לדבוק בו גם כשהכול קשה, ולדעת מתי לשנות כיוון אם צריך. זה אומר להתמודד עם חוסר יציבות, חוסר ביטחון כלכלי, ולפעמים לילות ללא שינה.

זה לא מתאים לכל אחד. אבל אם יש לך את היכולת לשרוף את הספינות וללכת עד הסוף – זה משנה אותך.

אז למה אני כן עשיתי את זה?

אני החלטתי שזה הדבר הכי נכון לי, ככה אוכל ללמוד ולהתפתח מהר יותר, מה גם שאני מגדירה את עצמי כמי שלא יכולה לחלק את הקשב בין 2 דברים. כשאני במקום עבודה כשכירה אני תמיד נותנת את ה120% ולא מרגיש לי ראוי להיות במקום עבודה כשאני לא יכולה או רוצה לתת לו את הבמה שמגיעה לו או לחילופין להיות ״חצי״ נדלניסטית, ״חצי יזמת״ זה לא ראוי לאנשי צוות שאני עובדת איתם בקרקע ולא ראוי למשקיעים שאני עובדת איתם לקבל חצי ממני.

אני עדיין באמצע המסע הזה, והוא לא פשוט. אבל גיליתי בתוכי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי – וזה מה שמחזיק אותי.

בפוסט הבא אפרט יותר על בחירת השותפים והתובנות שלי מזה.