אזור הנוחות בתוך חוסר וודאות

אחרי שחפרתי אתמול על התמדה, וניסיתי להסביר למה התמדה תמיד תנצח כישרון והתנתקות מהתלות בתוצאות תעזור לכם להתמיד, היום אנסה לחפור (קצת פחות) על אחד הקסמים שהתמדה יוצרת: חוסר וודאות.

אי אפשר להתמיד ותמיד להרגיש בנוח ובבטחון.

אחד הדברים שיפרידו בין יזם ללא-יזם זה היכולת להרגיש בנוח עם חוסר וודאות. והאמת, אם תהיו ישרים עם עצמכם, תודו שאין באמת דבר כזה וודאות.

ולכן אחדד, יזם יידע להרגיש בנוח עם אי-וודאות. לא-יזם ירגיש מאוים באי-וודאות. אין פה טוב או רע ואין פה שיפוטיות. ממש ממש לא. אבל הפרשנות למצבים של אי וודאות היא קריטית כל כך.

אם תרגישו בנוח באי וודאות – תגיבו לסיטואציה עם סוג אחד של פעולות. אם תרגישו מאוימים באי וודאות – תגיבו לסיטואציה עם סוג אחר לגמרי של פעולות. היכולת להרגיש בנוח בסיטואציה או תקופה של אי וודאות היא סופר חשובה.

לרוב, הדבר הראשון שננסה לעשות בתקופה של אי וודאות זה לחזור למקום שאנחנו מכירים. אם משהו לא ברור לנו או לא הולך לנו, יהיה לנו הרבה יותר נוח וקל לחזור למקום המוכר. הבעיה בחזרה למקום הנוח והמוכר היא שזה מונע מאיתנו להתמיד, ובכך להתקדם.

אם נכס שקניתי לא עובד, יהיה לי הרבה יותר קל למכור אותו בהפסד ולהגיד ״תודה, פליפים (או כל סוג אחר של עסק) זה לא בשבילי״.

כשהתחלתי לשווק עסקים באמצעות וידאו, היו לי לקוחות שלא היו הכי מרוצים. הם לא קיבלו את התוצאות שהם ציפו להם. למרות שיש תיאום ציפיות ולמרות שכמו בנדלן, אי אפשר להבטיח תשואה (או במקרה הזה, פניות של לקוחות פוטנציאלים), היתה אכזבה מסוימת. יכולתי באותו רגע להגיד שאני לא יודע לשווק עסקים, ואני לא יודע לבנות אסטרטגיה שיווקית. התחלתי לחשוב אם בכלל מה שאני עושה זה נכון, וגם הכל פתאום נראה לי קשה והתקשיתי להבין למה ואיך אני בכלל מקים עסק של הדבר הזה. שכחתי את כל כל העסקים שכן עזרתי להם.

זו היתה תקופה שלא הבנתי לאן אני הולך, וחשבתי שאני יכול בקלות לחזור לעבוד בדברים האחרים שכבר ידעתי לעשות על-עיוור.

מצד שני עזבתי את הדברים האחרים האלה כדי להקים משהו משמעותי וגדול יותר; כדי לעזור ליותר אנשים ועסקים לצמוח ולגדול; כדי להתחבר טוב יותר לחזון שלי (שדיברתי עליו ב-#פוסט2)

בהמשך, כשהתחלתי לעשות גם נדלן, פגשתי בדיוק את אותן תחושות. והבנתי שחוסר-הוודאות הזה הוא קריטי לאללה. הוא לא נועד להגיד לנו שהדברים לא עובדים. הוא פשוט בא לדייק אותנו עוד יותר.

הוא בא להגיד לנו לעצור, לראות מה לא עובד, לעשות דיוקים והתאמות, ולהמשיך. נכון, זה לא פשוט לאבד כסף ולקוחות, זה לא פשוט בכלל. במיוחד לאנשים שיש משפחות ומחויבויות גדולות מאוד.

אין ספק.

אבל המחיר של להיות יזם ולהגיע לדברים גדולים, כמו השפעה חיובית על אנשים אחרים, עצמאות כלכלית, פיתוח התודעה, וכדומה, הוא להרגיש בנוח במצבים של אי-וודאות. להבין שיש פתרון לכל דבר אבל לא תמיד אני רואה אותו מיד.

אם לא נרגיש בנוח ושלמים במצבים כאלה, נהרוס לנו את השריר של ההתמדה ונחזור לאן שהיינו.

* אגב, שוב, זה לא דבר רע. לפעמים אנשים מבינים שהמקום שהם היו בו זה מה שנכון להם. ולפעמים אנשים צריכים לחזור אחורה מספר פעמים כדי לקבל את הבטחון להרגיש בנוח באי-וודאות ולהמשיך הלאה. כי זה גם שריר.

בשבוע שעבר נסעתי לכנס השקעות בתורכיה.

כבר הרבה זמן רציתי לסוע לכנס השקעות בחו״ל. אחרי שהייתי בעשרות אירועים וכנסים בארץ והכרתי מאות אנשים בעולם ההשקעות והנדלן בפרט, רציתי לחוות משהו אחר, להכיר אנשים שעושים את מה שאני עושה אבל במדינות אחרות.

חבר מוערך מאוד סיפר לי על הכנס בתורכיה והזמין אותי להצטרף.

הוא גם סיפר לי שהכנס הולך להיות ברוסית.

אני לא יודע רוסית.

והוא גם גרם לי להבין שהוא יהיה עסוק ולא תמיד יהיה זמין שם בשבילי.

חרשוב?

שאלתי את החבר מה מצפה לנו שם, והוא אמר לי שיהיה יום אחד של כנס ויום שני של פעילויות כיף לאורחי הכנס ויום שלישי של סתלבט. וזהו, חוזרים הביתה.

החלטתי שאני מגיע כי החלטתי שאני הולך להיות סבבה עם זה. הייתי בטוח בתוך עצמי שאני אסתדר. ידעתי שאני הולך להכיר עוד אנשים וליצור עוד קשרים ומערכות יחסים. אפילו לא ידעתי לעומק מה פרטי התכנים שידברו עליהם כי התכניה היתה ברוסית. וגם לא טרחתי לגמרי לתרגם אותה. החלטתי שאני הולך להרגיש בנוח לגמרי עם חוסר הוודאות הזה. אני בא ללמוד מה שאני יכול, להכיר אנשים ולעשות כיף.

נחתתי, התמקמתי במלון שהזמנתי, פגשתי את החבר והלכנו לכנס. היו שם עשרות אנשים, והכל ברוסית.

התחלתי לדבר עם אנשים באנגלית, אף אחד לא מבין אותי.

אחרי מספר נסיונות, הבנתי שעם הצעירים יותר קל לי. לא כי הם ידעו אנגלית, אלא כי היה להם מושג בטכנולוגיה. הם גילו עניין לדבר איתי כי הייתי שונה בנוף והם הכירו לי את הפיצ׳ר המטורף של גוגל טרנסלייט שמאפשר לכם לנהל דיאלוג בשפות שונות (פיצ׳ר מדהים. ואוו, תנסו). בזכות השיח איתם וגילוי הפיצ׳ר הזה, הצלחתי לחזור למבוגרים שלא הבינו אותי בהתחלה (כי הם לא יודעים אנגלית) ולדבר איתם בעזרת הפיצ׳ר שגיליתי מאדם שעמד 3 מטר מהם. וככה יצרתי עוד קשרים ועזרתי למבוגרים יותר לתקשר בצורה שהם לא הכירו.

אחרי שהייתי צריך לדבר בשפת הסימנים או גוגל עם 10 אנשים שונים , סוף סוף הגעתי למישהו שיודע אנגלית. ולא סתם, בעלים של חברת בניה בקנדה שמכיר היטב את השוק האמריקאי, שבמקרה אני עובד בו גם כן. אחרי זה פגשתי עוד אנשים שיודעים אנגלית.

בתכלס בתכלס, אחרי 2-3 האנשים הראשונים שניסיתי לדבר איתם ולא הצלחתי, יכולתי להגיד ״טוב, פישלתי, אף אחד לא יודע פה אנגלית. מה אני עושה פה בכלל. למה באתי. איך זה מועיל לי כל העניין הזה? אני לא קשור לפה בכלל״. גם לא היה לי מושג מה מצפה לנו באמת בתכנית. רק ידעתי שלמחרת הכנס הולכים לעשות פעילויוית כיף (רפטינג, טרקטורונים בשטח, טיול על הר וכולי) ואין לי מושג איפה , מתי , איך.

אבל האנשים שהכרתי עזרו לי ללמוד ולהנות. אבל גם בלעדיהם, הייתי מסתדר. אז לא נורא , לא הבנתי הכל. נגיד הבנתי עשירית מהתכנים שם, בסדר. אבל יצרתי חוויות עם אנשים במיינדסט ובתחומי עניין דומים לשלי בלי לדעת את השפה שלהם.

איזה קל זה להרגיש לא בנוח במצב של חוסר וודאות.

ברגע שנבין שהבטחון האמיתי והעוצמתי מגיע מתוכנו, ולא מהמשכורת או מהבית שאנחנו גרים בו או אפילו לא מהעיסוק שלנו או מהשפה שאנחנו מדברים, יהיה לנו הרבה יותר נוח. גם במצבים מאוד לא נוחים ולא קלים.

(בתמונה – אחרי שלמדתי איך חותרים ברוסית)