פוסט 5 – ניתוק הערך העצמי מהצלחה או כישלון
#יזםהשבוע דניאל קרישר
#פוסט5
את הפוסט הזה החלטתי לכתוב לא כדי לספר איך אני הצלחתי במשהו ולהגיד שכולם יכולים, אני כותב את הפוסט הזה דווקא כי אני נכשל בנושא הזה כל פעם מחדש ולמען האמת לא ממש בטוח איך להשתפר. אולי עצם הכתיבה תעזור לי לי להגיע לאיזו מסקנה, אולי לא.
הנושא, כמו הכותרת, הוא ניתוק הערך העצמי מאירועים חיצוניים. כלומר להרגיש טוב עם עצמנו ולהיות עם ביטחון גבוה לגבי היכולות והערך שלנו בלי קשר לאירועים חיצוניים, בלי קשר להצלחה או כישלון בעבודה או בכל דבר אחר שהגדרנו לעצמנו כחשוב לנו.
זוהי משימה לא קלה בכלל כי אנחנו נוטים לקשר דברים, דוגמאות מוקצנות: “העסקה לא הצליחה כי אני לא טוב ולא יודע מה אני עושה” / “העסקה הצליחה כי אני תותח ויודע הכל על התחום”. הדוגמאות האלה מוקצנות כדי להעביר את הנקודה, רובנו לא עף כל כך גבוה או נופל כל כך נמוך אבל אנחנו כן מרגישים מצויין כשעסקה מצליחה ומבואסים כשעסקה נכשלת. דרך אגב השימוש במילה “עסקה” הוא תבניתי, אנא החליפו את המילה במה שרלוונטי אליכם – ההופעה, הסטנדאפ, הדייט, המצגת, ההשקה, ההשקעה, התערוכה, המשחק וכדומה.
אמנם כמעט בלתי אפשרי לנתק את עצמנו לגמרי מהצלחות או כישלונות ולשמור על ערך עצמי ומצב רוח קבוע לאורך כל הדרך, אולי נזירים בודהיסטים הדוקים מתקרבים לשם. למעשה אני לא חושב שניתוק מוחלט הוא אידיאלי, הרי אם מצב הרוח והערך העצמי לא ישתפרו בעקבות הצלחה – איזה תמריץ יש לי לשאוף אליה? אני מאמין שהדרך הנכונה והבריאה היא למתן את ההשפעות של אירועים חיצוניים כאלו. כמובן שהצלחות וכישלונות ישפיעו עלינו אבל שישפיעו רק קצת ורק לזמן קצר.
יש איזה מאמן כדורסל שאני לא זוכר את שמו ואולי אני גם לא מדייק בציטוט אבל בגדול הוא אמר משהו בסגנון “מיהו השחקן הטוב ביותר? זה שמגיע הביתה לאחר משחק ואישתו לא יודעת לזהות אם הוא ניצח או הפסיד”. אם אני לא טועה שמעתי את המשפט הזה באחד הזומים של @Tal Levi, אני לא זוכר את שם המאמן או את הניסוח המדויק כי הם לא חשובים אבל אני כן זוכר את הנקודה. אני זוכר אותה טוב כי אני מכווין את עצמי לשם ולא תמיד מצליח להגיע לסטייט אוף מיינד הזה.
אז מה כן אני יודע שיכול לעזור?
דבר ראשון לוודא שאותו תחום משמעותי עבורנו שמשפיע עלינו הרבה הוא לא התחום היחידי בחיינו. אם אותו התחום הוא העבודה לצורך העניין, אנחנו צריכים גם תחביבים, חיי חברה, זוגיות, משפחה. יש לנו בסופו של דבר מוח אחד עם קיבולת “משמעות” סופית, כלומר אנחנו יכולים להכיל X משמעות (גילוי נאות: אינני חוקר מוח ואין לראות מאמור לעיל ייעוץ מוחות ?. אם העבודה היא כל חיינו הקיבולת הזו מלאה כולה בעבודה, אם יש בחיינו תחומים שונים בעלי משמעות, אותה קיבולת מתחלקת בין כלל התחומים הללו. כך כישלון בעבודה הוא לא פגיעה ישירה ב100% מתחום המשמעות במוח שלנו אלא רק ב30% לדוגמא. אותו דבר נכון גם לריב עם בת/בן הזוג, אם הזוגיות היא הדבר היחידי המשמעותי בחיינו ריב כזה יכול למוטט אותנו, אם היא רק 30% או 50% אז ריב בין בני זוג אמנם יפגע אבל לא ימוטט.
תוך כדי כתיבה אני מבין שזה דיי דומה לעולם ההשקעות למעשה, כל מה שאמרתי פה בקצרה הוא פשוט “ניהול סיכונים” / “פיזור השקעות”. כפי שנכון להשקיע במניות במדד רחב המכסה תחומים שונים של תעשיה ומספר גדול של חברות, וכפי שמולטי פמלי הוא השקעה פחות מסוכנת מאשר סינגל כי סיכוי נמוך שנרד ל0% תפוסה – כך נכון לפזר את ההשקעה גם בתחומים המספקים לנו משמעות בחיים.
דבר נוסף שמצאתי שעובד בשבילי הוא לאמץ את ההרגל הבא. כשאנו נתקלים בכישלון שמוריד אותנו וגורם לנו להעריך את עצמנו פחות, לבצע ניתוח של העניין. לדבר לעצמנו ולאט לאט לחשוף את שורש העניין. הרבה פעמים כשאנחנו מרגישים רע לגבי משהו אנחנו לא מבינים עד הסוף מה באמת גורם לנו להרגיש ככה. את הניתוח הזה יש לבצע בשקיפות וכנות מלאה מול עצמנו. אחרי שהגענו לשורש העניין נסביר לעצמנו למה זה לא כזה גרוע ומה יכול לשפר את זה. לי נוח לעשות את השיח העצמי הזה במבנה של עובדות, שאלות ותשובות.
דוגמא לדיבור עם עצמי (דוגמא קצת בנאלית אבל רציתי לשמור על הפשטות):
עובדה – אני מרגיש רע כרגע.
שאלה – למה אני מרגיש רע?
תשובה – כי אני לא מצליח למכור את הנכס
שאלה – מה באי מכירת הנכס גורם לך להרגיש רע ולמה?
תשובה – אני חושש “להיתקע עם העסקה”
שאלה – מה יקרה אם תיתקע עם העסקה?
תשובה – אני אמשיך לשלם הלוואה יקרה ועלול להרוויח פחות או אפילו להפסיד מהעסקה
עובדה – לא סביר שלא יגיע בכלל קונה, אולי פשוט ייקח קצת זמן ואולי תצטרך להוריד קצת במחיר.
עובדה – עסקאות שנכשלות הן חלק מחייו של כל יזם, העסקה הזו עוד לא נכשלה, אולי היא רק תהיה פחות רווחית.
שאלה – אילו עוד אסטרטגיות יציאה חלופיות יש לך למקרה הלא סביר שלא יגיע אף קונה?
תשובה – ריפייננס ולהחזיק את הנכס כרנטל
שאלה – מהו התאריך בו אתה מפסיק לנסות למכור ומחליט להשכיר?
תשובה – MM/DD/YYYY
שאלה – מה כן בוצע טוב בפרויקט הזה?
תשובה – השיפוץ היה מהיר ובמסגרת התקציב
וכולי…….………
ככה אני מנתח את הדברים, מזכיר לעצמי עובדות מחזקות ומנסה להגיע בסופו של דבר לשורש העניין שמפריע לי ומבין מה לעשות לגביו. ברגע שאני מבין את הפתרון אני גם מבין שאותו כישלון שערער אותי הוא למעשה לא כזה גרוע והנה יש לי צעדים שאני יכול לנקוט על מנת לשפר את המצב.
לסיכום,עלינו להעריך את עצמנו בזכות מה שאנחנו ולזכור מה עברנו ומה השגנו עד היום. בעיני זו משימה חשובה מאוד ולא פשוט לביצוע. השיפור בעניין הזה הוא משימה מתמשכת. הכתיבה עזרה לי לעשות קצת סדר.
מקווה שאולי זה עזר לעוד מישהו/י.
מיני פוסט בונוס – “השווה את עצמך למי שהיית אתמול, לא למישהו אחר כפי שהוא היום”
#יזםהשבוע דניאל קרישר
#פוסט5א
יכול להיות שהמשפט הזה מצלצל מוכר למי שקרא את הספרים של גרג הורוביץ. למי שלא קרא ואוהב ספרי מתח – עזבו את הפוסט, לכו לקרוא.
התלבטתי אם לכתוב על זה פוסט שלם, הרי המשפט עצמו דיי מסכם את זה “השווה את עצמך למי שהיית אתמול, לא למישהו אחר כפי שהוא היום”. מה כבר יש להוסיף?
כנראה שגם מה שכתבתי כבר חוצה את קו ה- “כל המוסיף גורע”.
בדומה לחלק הראשון, גם הנושא הנ”ל הוא עניין שאני לא מספיק טוב בו. כשיוצא לי לשומע על יזם שעשה עסקה נהדרת באזור בו אני פעיל, בנוסף לפירגון לפעמים יש לי גם צביטה קטנה בלב שאומרת “איך אני לא מצאתי את העסקה הזו”. זה סוג של אינסטינקט תחרותי, למרות שאני יודע שהחשיבה הזו היא לא נכונה ומעט שלילית עדיין היא צצה. אז למה היא צצה?
אנו נוטים להשוות את עצמנו, בעיקר למי שבסביבה הקרובה לנו. אני מניח שזו הנטייה שלנו כי אחרת איך נמדוד את עצמנו. אנחנו רוצים למדוד את עצמנו כדי לדעת אם אנחנו “טובים”, אם אנחנו “מצליחים”. אבל דבר הוא טוב או לא טוב רק בהשוואה לדבר אחר. לכן אנחנו מחפשים אנשים דומים לנו העוסקים בעיסוק דומה ונוטים להשוות בינינו לבינם. העניין הוא שהסיטואציה לא בהכרח דומה לנו כמו שנדמה. לא נוכל לדעת מה הוביל את אותו יזם להגיע לאותה עסקה – כמה זמן הוא עבד כדי להשיג אותה, האם נכשלו לו עסקאות בדרך עד שהגיע אליה וכולי. מה גם שכל אדם מגיע מאיזור שונה, עם גנים שונים ונסיון שונה משלנו. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מכוון לטענה שגורלנו נכתב מראש ואי אפשר לשאוף גבוה כי כל מה שעברנו עד היום הסליל אותנו ללכת בדרך מסוימת ולהגיע להישגים מסוימים – כל אחד יכול להגיע לכל הישג.
הנקודה היא שאל לנו למדוד את ההצלחות שלנו בהתאם להצלחתם של אחרים, אלא לפי מטרות ויעדים שהצבנו לעצמנו.
בדומה לרוכב אופניים ספורטיבי הנוסע ‘דאון היל’ בסינגל צר בין עצים, מבט ימינה או שמאלה על איזו ציפור שעפה לה בין העצים רק עלול לגרום לו לאבד שיווי משקל, עליו להיות ממוקד בשביל ובדרך שלפניו.
עלינו לנסות להישאר מרוכזים ככל האפשר בדרך שלנו מבלי לפזול לצדדים. טוב לשמוע אחרים כמובן וללמוד מהם אבל אל לנו לפקפק בדרך ובהתקדמות שלנו.
תודה על הבמה, נתראה מחר:)
Responses