אחריות ואכפתיות

#יזםהשבוע ניתאי בנימינוב #פוסט2

אחריות

בהמשך ל-#פוסט1 ששיתפתי בו את החשיבות של הזדהות עם האופי היזמי, חשבתי להתחיל היום ישר ממה אני עושה ולאיזה תוצאות הגעתי, ולהציג קצת פרטים יבשים וטכניים, אבל אני חושב שיהיה הרבה יותר נכון ומעניין לשלב אותם במהלך הצגת הדרך ותיאור דברים חשובים יותר לדעתי שעזרו לי להתקדם בעולם היזמות. 🦹

בסדרת הפוסטים הזו, כל יום אדבר על מאפיין כלשהו, תכונה או מיומנות, שמקושר אצלי לדמות היזם. אני חושב שזה מיועד בעיקר לאנשים שרוצים להתחיל לעשות ולהזיז דברים אבל לא מצליחים מספיק לדעתם, ואולי גם ליזמים שכבר פעילים ושעשויים לקבל זווית קצת אחרת על העשיה הנוכחית שלהם. זה פוסט טיפה׳לה ארוך, אבל ממש אשמח ליצור מהסדרה הזו סוג של דיון ולא רק זרימת מילים חד צדדית. הכל נאמר מהחוויה שלי והייתי ממש שמח לשמוע מה אתם חושבים או עושים.

*

אחד הדברים שהביאו אותי לאמץ זהות של יזם, בין אם זה לעשות עסקאות בארה״ב ובין אם זה להקים סוכנות שיווק של סרטונים קצרים לעסקים, זה הרצון ליצור את העתיד שאני רוצה בשבילי ובשביל האהובים שלי. 👨‍👩‍👦‍👦

כשהיה לי האומץ להשלים עם זה שיש לי את היכולת להשפיע על העתיד שלי (וזה תהליך התבשלות שלקח זמן), הבנתי שהאחריות לעשות את זה היא עלי. נטו עלי. ממש הפנמתי שאני יכול ליצור את העתיד שלי, וגם הבנתי שהדרך לעשות את זה היא המחיר הכי משתלם שאני יכול לשלם.

לקחת אחריות על העתיד זו זכות. זה רחוק מלהיות חובה או הכרח. אתם ממש לא חייבים לעשות את זה, והאמת שאם לא תעשו את זה, זה אפילו יקל עליכם לאללה בצורה מסוימת. כי ככה תוכלו להמשיך להתלונן על דברים ולהאשים אנשים. אני אומר את זה בטון שפניו לשלום ולא מאשים בכלל. זה לא נאמר בציניות ולא בזלזול. אני אומר את זה כי ברגע שאתם באמת לוקחים אחריות על העתיד שלכם, אתם פתאום מפסיקים להתלונן על דברים. פתאום כשאתם מתרצים איזה תירוץ בלי כוונה הלב שלכם מתכווץ, כי זה לא מרגיש לכם נכון. אתם נהיים רגישים להאשמות ותלונות של אחרים. ברגע שאתם לוקחים אחריות על העתיד שלכם, אתם גוזרים על עצמכם להיות 100% אחראים על המציאות שלכם. אתם משלימים בלב שלם עם כל מה שקורה לכם ועם כל מה שאתם יוצרים, מתוך הבנה שזה חלק מהעניין; מצד אחד, אתם מתחילים להבין שיש דברים בשליטתכם שעליהם אתם 100% אחראים, ומצד שני יש דברים לא בשליטתכם, שאתם 100% אחראים על הפרשנות שלהם.

זה לא פשוט, וזה בסדר גמור. ולכן זה גם לא מתאים לכל אחד. אבל ברגע שהרצון הזה הופיע אצלי, לא יכולתי לחזור אחורה. וגם נהייתי הרבה יותר נינוח ורגוע. ומי שמכיר אותי יודע שגם ככה הייתי די נינוח ורגוע, אז תארו לכם. עם זאת, יש משהו מאוד מרגיע בלהיות אחראי בלעדי על העתיד שלך.

בנוסף, לקיחת אחריות קיצונית שכזאת מאפשרת ליזם ליצור את החזון שלו. בלי אחריות , אין חזון. ובלי חזון, אין יזם. יזם חייב חזון. אבל חזון לא יתאפשר אם היזם לא ייקח אחריות מלאה על המציאות ועל העתיד שלו.

עכשיו שניה סיפור.

לפני כמה שנים טובות סיימתי לימודים באוניברסיטה ונכנסתי לעבודה הרצינית הראשונה שלי כשכיר בחברת הפקות גדולה. אחרי כמה חודשים התחילו להפריש לקרן פנסיה וזה העלה לי את הסעיף. 🤬

– מה אתם מורידים לי כסף ככה סתם?? ולאן זה באמת הולך?

אז הם ענו

– ניתאי, הכל בסדר, זה בשביל העתיד שלך

חוץ מזה שלא היה לי – ולאף אחד בסביבה שלי – מושג מה הפרשה לפנסיה באמת אומרת בפועל, עצבן אותי שזה עוד יותר העסיק אותי מההתמודדות עם האתגרים המקצועיים בעבודה הרצינית הראשונה שלי כעורך וידאו נלהב.

הזוי, וניסיתי להבין למה. 🤷‍♂️

בכל זאת, יכולתי לעזוב את הנושא בשקט כמו שכולם עשו, ולהמשיך לעבוד ולערוך סרטים ולהתרכז ״בעניינים שלי״, אבל הסיפור הזה הוריד לי את ההתלהבות מהעבודה השוטפת וגרם לי לקחת את זה רחוק יותר. פתאום הבנתי שזה ה-עניינים שלי. הבנתי את החשיבות של ההתעסקות עם האירוע הזה. ראיתי את ההשפעה של זה על העתיד שלי. הייתי אובססיבי להבין מה הולך עם התלוש שלי ולאן כל שקל יורד. הגעתי למצב שאני יושב במחלקת כספים שעה שלמה כשהם מנסים לגרום לי להבין שאני סתם עושה בלאגן ומבזבז את הזמן; היועץ הפנסיוני של המשרד הגיע במיוחד שוב כדי להפגש איתי ולנסות לענות על שאלות שהיו לי. הייתי יושב עם רואי החשבון במשרד בסוף יום כדי ללמוד יותר על מה שהם עושים (משום מה, תמיד הם נשארו הכי אחרונים, איתי…).

ברור שזה לא הספיק לי. אבל זה מה שאיפשר לי לצאת למסע ארוך, מטריף ומאתגר של לימודים, חוויות, אנשים ועסקים שנמשך עד היום.

היום בדיעבד אני מבין למה הסיפור הזה עצבן אותי כל כך; הרגשתי שמישהו לוקח שליטה על העתיד שלי, ועוד מצפה שאשלים עם זה בשתיקה. הרגשתי שמישהו מחליט בשבילי איך העתיד שלי ייראה בלי לתת הסברים.

הסיפור הזה איפשר לי להבין כמה היתה חשובה לי הידיעה שאני זה שאחראי על העתיד שלי, ואין אף אחד אחר שיכול לצייר לי אותו כמו שאני ארצה. עם כל הכבוד לקרן הפנסיה, שלמדתי לחבק ולהעריך מאוד והתפייסנו (והתמנפנו 😛) מאז, הבנתי שאני אחראי על יצירת העתיד שלי, שכולל בתוכו את גם את קרן (הפנסיה כמובן).

זו סטירת לחי מצלצלת למי שחווה את הרגע הזה של לקיחת אחריות קיצונית על העתיד שלו, ואני מאחל את זה לכל אחד, כי פתאום הכל נהיה בסדר ואין סכום כסף בעולם שהוא יקר מדי. הערך של דברים משתנה בעיניכם. אתם מבינים בתוך העצמות שלכם ומרגישים בתוך הלבבות והנפשות שלכם, שהערך העצמי שלכם יקר מכל סכום כסף בעולם. כשאתם חווים את הרגע הזה, רק אז אתם מפנימים באמת את הקלישאה שכסף הוא רק אמצעי. וזה לא קשור לכמה כסף יש לכם.

מחר נדבר על התמדה, שיתכן שניתן לזהות אותה כאן בין השורות, ואולי גם בשורות עצמן, כי ממש התמדתי פה עם אורך הפוסט…

יצא לכם לחוות לקיחת אחריות כזאת? מתי?

יום מקסים.

(בתמונה, לוקח אחריות על העתיד)