עסקים עושים עם אנשים.

#יזםהשבוע (יזמת ) עדי מורן קיבא #פוסט4

מכיוון שבחרתי להביא זוית קצת אחרת לטור השבועי הזה,

החלטתי שהפוסט הזה יגע בצד השני של עבודה עם משקיעים,

הצד של היזמים.

אם אני קוראת נכון את הקהל,

נראה לי שחלק מהקוראים כאן הם יזמים,

חלק עושים נדל”ן לעצמם וחלק לומדים שקטים (או לא).

מקווה שלא פספסתי אף פלח של האוכלוסיה…

נקודת ההנחה הראשונה שלי,

היא שאף אחד לא רוצה ליפול בעסקה.

ולמרות שההגדרה של “ליפול” היא סובייקטיבית, כנראה שכך או כך, מתישהו כל הצדדים יחוו “נפילה”.

נקודת ההנחה השניה שלי, היא הרבה מאד משקיעים (ולרוב אלה יהיו הגברים) שמחפשים להשקיע,

ישאלו ויבדקו את הנתונים היבשים:

איך השוק,

מה התשואה (בלי קשר לסוג העסקה),

מה עלה השוק בחמש שנים,

מה הצפי לעליית הערך (זוכרים שהנבואה ניתנה לשוטים?) וכו’.

לא הרבה יזמים יהיו קשובים לתחושת הבטן, מה מעורר בהם היזם שמולם.

בעיני, בין אם כמשקיעה או כיזמת,

אחד הפרמטרים היותר חשובים (אולי כי אני מגיעה מעולמות שנוגעים בהתנהגות האנושית), זה האדם שעומד מולי.

ומכיוון שמערכת היחסים של השקעה היא ארוכת טווח,

גם אני בוחנת האם בא לי לעבוד עם המשקיע הזה.

האם יהיה לי נעים לתקשר איתו? אני מנסה להרגיש את הווייב בשיחה הראשונית או בפגישת ההיכרות כי לרוב, זה יהיה בבואה לאיך יהיה לעבוד מולו כשאהיה אחראית על ההשקעה שלו.

והנה האמירה הלא פופלרית, השקעה לא בכל מחיר.

כן אני אוהבת את מה שאני עושה,

וכן אני רוצה להינות מהדרך.

ומשקיע שסגנון התקשורת שלו לא בא לי בטוב,

או שנותן לי הרגשה לא נוחה,

כנראה שיצטרך למצוא מישהו אחר להשקיע דרכו.

הבטן לרוב, לא טועה