מעבדות לחרות

#יזםהשבוע בני ירושלמי #פוסט1

שלום ליזמים ותיקים, חדשים ויזמים לעתיד. תוך כדי כתיבת הפוסט הראשון אני כבר מבין שמעבר להזדמנות שקיבלתי לחלוק עמכם מחוויותיי ומניסיוני אני מקבל כאן הזדמנות לעצור לרגע, להביט כאילו מהצד על “יציאת מצרים” שלי ולהבין מה בעצם קרה פה?

שמי בני ירושלמי, בן 53, גרוש ואב לגיא וניר, תאומים בני 20. גדלתי בשכונה בעיר חדרה במשפחה חמה ואוהבת עם זוג הורים שעבדו מאוד מאוד קשה כדי לאפשר לי ולשני אחיי חיים טובים ובמיוחד חינוך והשכלה שיאפשרו לנו להתפרנס בכבוד. המסר שספגנו היה “הצלחה = לימודים ועבודה קשה”. עם ההבנה הזו יצאתי לחיים, לימודים בתיכון מקצועי, תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול, תואר שני בהנדסת מערכות, עבודה בחברות טובות ושאיפה מתמדת לטפס בהיררכיה, לקבל יותר אחריות ולעבוד קשה יותר כדי להרוויח קצת יותר. בשלבים מסוימים של החיים הקונספציה הזו נראתה מאוד הגיונית וגם מאוד נפוצה במעגלים הקרובים של האנשים שסבבו אותי. שעות העבודה הלכו והתארכו, הזמן הפרטי הלך והצטמצם וההרגשה הכללית הייתה שרע לי, למרות שאז לא חשבתי שיש אפשרויות אחרות. כדי לברוח למחוזות שכן מילאו אותי באנרגיה, נסעתי מדי פעם לטיולים במקומות מיוחדים והתמסרתי לצילום, תחביב שלי מאז הילדות ועד היום.

הקונספציה מתחילה להיסדק

הקונספציה החלה להיסדק לאחר גירושיי ומכירת הנכס שהיה לנו, מה שמסתמן כטריגר משמעותי אצל הרבה אנשים שיצאו לדרך כלכלית חדשה. פתאום, לאחר שנים שבהן שכר נכנס ושכר יצא ולא היו יותר מדי אלטרנטיבות להתנהלות יצירתית, היה סכום של כסף בחשבון שיכל לתת תשואה במספר לא מבוטל של מסלולים וברמות סיכון שונות. השינוי המשמעותי בתודעה היה שכסף הוא לא משאב מתכלה שמתקבל כל חודש ומשמש לממן את “החיים”, כסף הוא מקור ליצירת עוד כסף.

צעד ראשון – השקעה פאסיבית

לנדל”ן בארה”ב נחשפתי לראשונה כמשקיע פאסיבי שהלווה כסף ליזמית ונהנה מהריבית היפה (במקרה, היזמית הייתה זוגתי לשעבר, מה שאפשר לי להיות מעורב קצת יותר ולראות כיצד המעבר ליזמות משנה חיים). ההכנסה הפאסיבית הייתה צעד אחד קדימה, כסף נוסף שנכנס זה תמיד טוב, אבל זה לא פתר את חוסר שביעות הרצון הכללית והשחיקה היומיומית בעבודה כשכיר.

לגעת ביזמות – הוכחת היתכנות

לאחר שהבטתי מהצד במשך מספר שנים, רציתי להתנסות. שנים רבות ניהלתי יחידות ובמיוחד צברתי ידע בניהול פרויקטים גדולים ובמערכות מידע. מדוע שלא אשתמש בידע הזה ללמוד ולעסוק באופן אקטיבי בפרויקטים של נדל”ן, מתוך שאיפה שבקרוב זה יהיה מקור הפרנסה העיקרי שלי. הצטרפתי לתכנית להכשרת יזמי נדל”ן שבמהלכה תרגלתי “על רטוב” יצירת שותפויות, הגשתי הצעות, בחנתי בתים, הערכתי שווי נכסים והתחלתי להבין את המנטליות האמריקאית. לאחר כתשעה חודשים, לקראת סיום התכנית נכנסתי לעסקה ראשונה עם שותף מהתכנית. עוד בתחילת התכנית הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות ולהגיע לשם הכי מהר שאפשר. עוד הבנתי שלא אגיע ליעד ובוודאי לא מהר, כל עוד אני “מבזבז” את השעות “הטובות” שלי בעבודה. פרשתי והשקעתי 100%מהזמן בהגשמת החלום.

מ PROOF OF CONCEPT לחברה מסחרית

הפרויקט הראשון היה ההוכחה שאני יכול, הסיסטם עובד, הקשרים עובדים, יש מסקנות מהצלחות, תובנות מכישלונות ואני מוכן לרוץ קדימה. השותפות הראשונה הובילה לשותפות גדולה יותר וכיום יש לנו חברה מרשימה שנרחיב לגביה בפוסט האחרון. מה שלי היה הכי חשוב בעיסוק החדש זה להשתמש ולמנף את הידע שהבאתי אתי משנים רבות של קריירה בתעשייה כדי להפוך יזמות קטנה ל “סרט נע” של פרויקטים. בתפקידי האחרון כראש תחום פרויקטים של חברת פארמה גדולה, עסקתי בניהול פרויקטים של פיתוח וביצוע SCALE UP לתרופות שקיבלו כבר אישור בקנה מידה קטן יותר.

בסדרת הפוסטים שאפרסם כאן בכוונתי לסטות מעט מהנוהג ובמקום לחזור ולהתעמק במספרים ובסיסטם של יצירת פליפ מוצלח או רנטל מוצלח, ארחיב לגבי הנושא שיותר מעניין אותי באופן אישי וגם ואוכל לתרום בו יותר – איך לשדרג יזמות בקנה מידה קטן לחברה שמנהלת עשרות פרויקטים בשנה (SCALE UP ליזמות).

בפוסט הבא תופתעו לקרוא עד כמה דומה המעבר מיזמות בקנה מידה קטן ליזמות בהיקפים גדולים ל SCALE UP של תרופות.

תמונות: רגעים של אושר, סין 1997, איסלנד 2021