נוווו? איך היה אתמול בערב? התנשקתם ב12 בלילה? הצטלמתם במסיבה? כי אם לא הצטלמתם י…

נוווו? איך היה אתמול בערב? התנשקתם ב12 בלילה? הצטלמתם במסיבה? כי אם לא הצטלמתם יש מצב שזה לא קרה. ואם הצטלמתם תגידו תודה לג'ורג' איסטמן.

עד שנת 1889 צילום היה עניין של מומחים. צלמים מקצועיים בלבד וכמה משוגעים לעניין.צילום היה עניין מסובך ויקר, אבל אז בחור צעיר בשם ג'ורג' איסטמן הקים את חברת "קודאק". לליטל ג'ורג'י היה חלום: להפוך צילום לחוויה שכולם יכולים להנות ממנה. חזון של צילום זמין, קל לשימוש וזול לקהל הרחב. הוא המציא שורה של המצאות שהקלו והוזילו את תהליך הצילום בינהם לוחות צילום יבשים, מצלמת תיבה ואפילו מצלמה לילדים.

בתחילת שנות ה-20 חברת קודאק הפכה לחברה ששלטה בשוק הצילום בעולם, היו בה את תנאי העסקה הטובים ביותר בזמנם, איסטמן הפך למולטי מליארדר ותרם מאות מיליונים לצדקה והכל בזכות קידום החזון. מושלם.

אבל אז קרה משהו בילתי נמנע. ג'ורג' מת. לא נורא, קורה לכולם. הטרגדיה שקשורה לזה תגיע יותר מאוחר.

סיטבן ששון היה מהנדס אלקטרוניקה בחברת קודאק. בשנת 1975 היתה לו תגלית והמצאה מהפכנית. מצלמה דיגיטלית. כן כן, הוא זה שאחראי לעניין. מצלמה שלא דורשת פילם ופיתוח תמונות. אנחנו מדברים 1975. וואו. מאחר ועבד בחברת קודאק, להם הייתה בשלב זה ההמצאה ופטנט שתהפוך צילום למה שהוא היום. צילום זמין וזול יותר ממה שהיה אי פעם. חזון מר איסטמן יהפוך להיות ממומש יותר מאי פעם, אבל פה אנחנו חוזרים לטרגדיה.

לאחר מותו של ג'ורג' הוא הוחלף על ידי חבורת מנהלים שלא היו שותפים לחזון שלו. הם אולי לכאורה היו מנהלים טובים, אבל לא הצליחו לראות את התמונה הגדולה והתרכזו בתוצאות כלכליות קיצרות טווח. באותם ימים ההצלחה של חברת קודאק התבססה על מכירת פילימים למצלמות, נייר לפיתוח וכיו"ב. פיתוח וקידום מצלמה שלא דורשת כל אילו נראה בזמנו כמו ירייה ברגל, לבטח יפגע בשורה התחתונה ובביצועים הפיננסיים ובחברה הוחלט לקבור את הפרוייקט.

פאסט פורוורד איזה 20 שנה, מצלמות דיגיטליות פותחו קודמו והפכו פופולריות בכל בית, הגיעו לטלפונים ואנחנו זכינו לראות כל ארוחת ערב של כל אחד מהחברים שלנו בפייסבוק/אינסטגרם/ווטסאפ/טוויטר/טקסט/הודעה אישית אם לא עשינו לייק. וקודאק? נשארו מאחור עם מצלמה רגילה בשוק שנעלם, בשנת 2006 אפילו הגישו כינוס נכסים, ומחברה ששלטה בשוק הצילום הפכו לצל של עצמם. כיום חברת קודאק עדיין פעילה אך באופן אירוני מספקת מוצרים לשוק של צילום מקצועי. הפוך לחלוטין מהחזון של זה שהקים אותה.

חברת קודאק הוקמה ברוצ'סטר, ניו יורק, עיר שאני מאוד פעיל בה. בביקורי הדכופים בעיר אני עובר ליד בינייני החברה שחלקם עדיין עומדים רייקים והחניות רחבות הידיים עדות למה הייתה החברה ולמה שהפכה היום. בתור חובב צילום שגדל בשנות ה- 80 כשהחברה הייתה בשיא גדולתה זה אפילו קצת עצוב.

.

"המשחק האינסופי" או The infinite game של סיימון סינק)(Simon Sinek) הוא ספר שעוסק בתמונה הגדולה. אני אמנם מכיר את הסיפור של קודאק שנים רבות, אבל עדיין השתמשתי בהקשר שעשה אליו סינק בספר שלו. אני לא טוב כמו סינק אז אני ממליץ לקרוא את הספר בעצמכם, אבל על פי סינק אין מנצחים ומפסידים בעסקים מאחר וחוקי המשחק לא הוגדרו. אין "אלוף העולם בעסקים". אין גם הגדרה של המדדים על פיהם בוחרים מנצח. רובנו משחקים במה שהן לא יותר מ-"הסכמות כלליות" של איך עושים דברים, אבל למעשה אין כלום שמונע מאיתנו לשנות את ההסכמות הללו, והטובים באמת בכלל ממציאים משחק חדש – אנשים כמו ג'ורג' איסטמן או סטיב ג'ובס. אולי אנחנו יכולים לשנות את חוקי המשחק?

אז אם אין מנצחים ומפסידים מה שנשאר זה להמשיך לשחק לעד. זו המטרה. זו ולהשתפר כל הזמן, והמעשים, כוונות והחלטות חייבים להיות מונחים על פי זה. אם חברת קודאק הייתה פועלת על פי החזון, מקדמת את המצלמה המהפכנית שלה ראשונה אולי השורה התחתונה הייתה נפגעת לזמן קצר, אבל הטווח הארוך היא הייתה החברה המובילה בתחום הדיגיטלי ומי יודע איך השוק היה נראה היום כשהיא חלק ממנו.

גם אנחנו חייבים לפעול על פי העקרונות הללו. כל החלטה שאנחנו מקבלים חייבת להבחן בשאלה "האם ההחלטה מסייעת לי להשאר שחקן במשחק?". אם אני מעגל פינות בתחום הביטוח וחושף עצמי לתביעות אולי ארויח בעסקה קצת יותר אבל האם לאורך זמן זה רעיון טוב? אם במקום לצפות בסרט אבחר להקשיב להרצאה בתחום הפעילות שלי האם לאורך זמן זו החלטה נבונה? האם האופן בו אני פועל יעיל וישאיר אותי רלוונטי עוד שנים רבות או שלמרות שככה "אני רגיל", ולמרות הקושי הגיע הזמן להפנים הרגלים חדשים? אילו והרבה אחרות הן שאלות מצויינות שצריכות להשאר ולהבחן באופן שוטף, לא רק לקראת שנה ועשור חדש.

שתהיה לכולם שנה טובה מוצלחת ומשגשגת. ונתראה בעשור הבא.