יזםהשבוע דרור דורינבאום #פוסט1

אני בן 15 חוזר מבית הספר בצהריים, כהרגלי פותח את תיבת הדואר בבית הוריי ומוציא מכתבים לשים על השולחן בפינת אוכל. שנים שזאת הייתה המשימה שלי. באותו יום קרה משהו מוזר. מכתב אחד מבנק ירושלים מופיעה הכתובת שלנו הרצל 33 דירה 4 לכבוד יוסף יהודה. שנים שאני אוסף דואר מהתיבה ומעולם לא היה שם מכתב מהבנק הזה, לא ידעתי שיש בנק כזה עד אותו מכתב. אבל איזה מוזר להוריי קוראים יעקב ורחל ואת השם יוסף יהודה שמעתי רק בשיחות סלון אצלנו בבית. אבל מה הקשר ?? מה הקשר לבחור בשם יוסי שהיה מגיע לביקורים חברים פיצוחים ומשחקי כדורגל אלינו הביתה ו-למכתב מבנק שקר כלשהו לכתובת הבית של הוריי??
נכנסתי הביתה ונתתי את המכתב יחד עם שאר המכתבים לאימי וציינתי בפניה שזה מאוד מוזר שחבר שלהם היוסי הזה רשום על מכתב ממוען לבית שלנו! שהוא בית סבי וסבתי ז”ל.
המבט של אמא שלי הפך אחר, ומשהו בי הבין שקרה משהו משמעותי מאוד שהוביל לזה. שאלתי איך זה יכול להיות? היא לא ענתה והלכה באיטיות מחשידה לכיוון חדר השינה.
12 שנים מאוחר יותר, אבא שלי מקבל טלפון מעורך הדין של הוריי עו”ד יצחק בורובסקי במשפט ארוך ומייגע בן 12 שנים ומבשר לו שזכינו ב 120 אלף ש”ח אבל איבדנו את הבית. הבית ההוא בהרצל 33 דירה 4 שהיה שייך לסבי וסבתי, כתוצאה מ-נוכלות של 3 עבריינים (שני נוכלים ועו”ד שנשלל רישיונו) מתוחכמים מאוד שגנבו את הבית בעורמה תוך ביצוע עקיצה מיושמת למופת. (השמות אינם בדויים מכיוון שהמשפט הסתיים ומהלכו אף מלומד בכמה אוניברסיטאות ומוסדות ללימודי משפטים פה ושם כמקרה בוחן ותקדימים משפטיים).
במהלך 12 שנים הוריי איבדו את כל כספם, ורכושם, משפחה, חברים, וכל מה שהיה שייך להם בקניין פיזי או נפשי מת ונקבר בחולות החצר בבית ההוא.
12 שנה של אובדן השאירו אחריהם רק עשן, ופיח שחור בלב של משפחה שכל מהות קיומה מתה עם הבית ההוא בהרצל 33 דירה 4.
לאלו שמקשקשים לעצמם בראש “זה רק בית, משפחה נשארת חזקה גם אחרי אובדן חומר” כנראה לא טעם בחייו את טעמה המרה של המציאות נושפת בעורפם של הורים ל-2 ילדים בלי אוכל במקרר במשך למעלה מ 3 שנים לאחר שמכרו את נשמתם כדי לממן משפט באורך של 12 שנים. וכמובן לא מאחל לאף אחד.
כן, אני הייתי מאלו שאף אחד לא היה מנחש שהוא רעב. ושלא תטעו אני ממש לא מתבייש בזה, ההיפך, היום אני מבין ששרדתי את זה עם כל העקרונות והמוסר שקיבלתי בבית וכל הכבוד העצמי שהיה לי, ומעולם לא גזלתי מאיש דבר. ואם תשאלו את רוב חבריי מאותה תקופה הם כנראה לא ידעו שום דבר מכל זה.
אבל זה קרה, וזה בנה את המפלצת שאני קורא לה היום דרור.
נעים מאוד, שמי דרור בן 44 נשוי באושר ללירון, אבא גאה לאריאל ואלונה, ואני הצלחתי בחיים.
במהלך השבוע הזה אשתף תובנות, סיפורים וציוני דרך, בדרך להצלחה.
בפרק הבא (טיזר):
“כל הכבוד! עכשיו תחזיר הכל לקופסא ותתחיל מחדש”