האנשים שאיתך או איך לאבד 170,000$ בפחות מ- 24 שעות?

על רגעים פחות זוהרים בעולם הנדל”ן, המשמעות של אנשים נכונים סביבך ודרמה. הרבה דרמה.

הסיפור מתחיל בשתי יזמיות נדל”ן שאפתניות הנמצאות בתחילת דרכן היזמית בארה”ב – עסקה ראשונה לרכישת בית פרטי בסינסינטי. התכנון? פליפ קלאסי: רכישת נכס, שיפוץ ומכירה. סכום הרכישה? 170,000 דולר. עד כאן הכל פשוט ושגרתי לעסקת נדל”ן.

חברת הטייטל אצלה התנהלה המכירה, ביקשה כי כספי התמורה יועברו מחשבון המנוהל בארה”ב.

אבל רגע, זו העסקה הראשונה שלנו ואין לנו אפילו חותמת של ארה”ב בויזה, אז על חשבון אמריקאי ברור שאין מה לדבר.

מה עושים? לאלוקי ההתמחות בהעברות מט”ח פתרונים ואכן ההעברה בוצעה באמצעות חברת מט”ח במועד הסגירה כנדרש, הכל מצוין, כולם מרוצים ודקלה ואני יוצאות לחגוג את העסקה הראשונה שלנו, בטיימינג הכי סימבולי שיכול להיות – יום העצמאות.

וכמו בכל סרט אמריקאי, זה בדיוק השלב בו הטוויסט מגיע והאופוריה מתפוגגת: בבוקר למחרת אנחנו מגלות שהכספים לא הועברו על ידי חברת ההעברות מחשבון אמריקאי כמו שביקשנו אלא דווקא מחשבון בנק בלונדון. אנשי חברת הטייטל בשמרנות הפיננסית האופיינית שלהם פשוט סרבו לקבל את הכסף והוא הוחזר.

אבל רגע, הוחזר לאן? שאלה מצוינת כי בשלב זה אף אחד לא יודע.

מכנסים את הצדדים, מפעילים את כולם ומתחילים בבירור עמוק, אבל אף אחד – לא חברת הטייטל, לא חברת ההעברות בישראל ולא הבנק הלונדוני – מצליח לאתר את הכסף.

העלילה נשמעת כמו משהו שיצא מתסריט של “אושן 11”, אני יודעת, אבל האמינו לי שבזמן אמת כשהימים חולפים ואין תשובות בנוגע לאיתור ההעברה, דקלה ואני מקימות חמ”ל חירום: מחד, אנחנו מנסות לשמר את העסקה מול המוכרים (כי אם העלילה עד כאן לא נדמית כמופרכת מספיק אז קחו עוד נספח לתסריט: מדובר בזוג מבוגר מקסים וחינני שתכנן לעבור לדירה קטנה ונגישה יותר והתקשר בהסכם איתנו כשהוא מסתמך על כספי התמורה לתשלום עבור הדירה החדשה, והעיכוב בהעברה עלול לעלות לו באובדן העסקה הנגדית), מנגד, אנחנו מקפידות להרגיע את המתווכים, את חברת הניהול ואת צוות הבנייה המקומי שעסקים כרגיל ותחילת שיפוץ הנכס האמורה להתחיל בתוך מספר ימים לא עומדת בסכנה.

כאן אני עוצרת לשים דגש קל. כי כשפתחתי את הפוסט עם הכותרת על המשמעות של האנשים הנכונים סביבך, פה בדיוק עולה החשיבות העצומה בחיבור הנכון בין שותפים והצורך בשילוב מדויק של ניסיון, ידע והרבה קור רוח. זאת גם הנקודה בשותפות של דקלה ושלי שבה הדברים באו לידי ביטוי, והפכו את המשבר לכאורה להזדמנות צמיחה אדירה.

דקלה ואני פתחנו מיד חמ”ל משולב. על החלק הפיננסי ניצחה דקלה עם שיחות ליליות מול הבנק האמריקאי של הטייטל, עם הבנק בלונדון ועם הנהלת חברת ההעברות, ובמקביל אני בחמ”ל המשפטי-אסטרטגי, בשיחות לתוך הלילה עם המתווכת הלחוצה שחששה כי העסקה עליה עבדה כל כך הרבה תתפוצץ ברגע האחרון, ניהול מו”מ עם המתווך של המוכרים על אי ביטול העסקה ומתן ארכה לקיומה, ושיחות רבות עם הקבלן לגבי שריון מועד תחילת השיפוץ ואישור כי לא מתחילים פרויקט אחר מתוך חוסר וודאות חלילה.

הסינרגיה ביני לבין דקלה היא הסיבה שצלחנו את המשבר הזה בקור רוח וביעילות. חלוקת העבודה הייתה טבעית וברורה לשתינו, והשלמנו אחת את השניה בצורה אידאלית.

וכך, אחרי שלושה שבועות מורטי עצבים, ההעברה בוצעה, הפעם דרך חשבון אמריקאי וכמובן, העסקה הושלמה.

איזה סיום מרגש! אתם בוודאי חושבים לעצמכם. כן, טוב – תמתינו שנייה עם השמפניה כי כשייכתב הספר של חיי הוא לגמרי יקרא “אין כזה דבר מספיק דרמה”.

בפוסט הבא – מה השתבש הפעם ואיך הדברים נגמרו? ועל חשיבותו של הצוות המקומי מעבר לים.