היכרות!

#יזםהשבוע ניב גומעי

#פוסט1 : היכרות! 

לפני שנתחיל על רקע, הערך שאשתף השבוע וכו’. אאחל החלמה מהירה לפצועים, הצלחה לכל חיילי צה”ל, כוחות הביטחון ומדינת ישראל ושכלל החטופים יחזרו הביתה במהרה❤🇮🇱

ניב גומעי, בן 32 מראשון לציון, נשוי למרין, מתחילים שנה שניה של יזמות נדל”ן בארה”ב ונכון להיום התחלנו תהליך של מעבר לארה”ב 

נכון להיות מתמקדמים בעיקר בפליפים ורנטלים באינדיאנה, ומתפתחים בהתמדה לנישות נוספות ושווקים נוספים בארה”ב 

אז קצת עליי….

אחד הדברים שאני זוכר מגיל מאוד צעיר – עוד בגן, כשהגננת שאלה את כולם “מה תרצה להיות כשתהיה גדול?” אחד אמר כבאי השניה אמרה שוטרת ואני אף פעם לא ידעתי לענות על השאלה הזו… גם כשבגרתי והייתי נער ולאחר מכן סטודנט…. הרבה שנים השאלה הזו נשארה אצלי פתוחה (היו פעמים שאפילו חשבתי שמשהו לא בסדר אצלי, הרי כל אחד צריך לדעת מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול) 

אני מגיע מבית מסורתי, ולכן בכל שנותיי כילד ונעל מתבגר למדתי במוסדות חינוך דתיים לאומיים (3 שנים אפילו בישיבה תיכונית שזה בעצם אומר לימודי תורה ביום ואנגלית מת’ וכו’ בלילה) 

מאוד אהבתי את החברים, וגם חלק מהמורים אבל פחות את המסגרת.

ההורים שלי קצת סבלו כשהיו צריכים להגיע כל “שני וחמישי” לביה”ס ולשמוע כמה הילד שלהם מפריע, בעייתי וכו’.

אבל למזלי יש לי יכולת קליטה מהירה וזיכרון מעולה וזה הדבר היחיד שגרם לביה”ס להשאיר אותי, הייתי פותח את החומר יום יומיים לפני הבחינה, לומד, מבין, זוכר ומוציא ציונים לא רעים בכלל 🤓 

ואז הגיעו המיונים לצבא, קיבלתי זימונים להמון יחידות מיוחדות, רציתי רק קרבי!

הגעתי לחטיבת כפיר (גדוד חרוב), ושם כבר הצטיינתי, בתור לוחם, מהר מאוד יצאתי לקורס פיקודי, גם שם הצטיינתי, לאחר מכן רצו להוציא אותי מהר לקורס קצינים ושם כבר עצרתי אותם ואמרתי, חכו, אני רוצה להרגיש קצת מה זה להיות מפקד לפני שאני הולך להיות קצין.

אחרי 8 חודשים יצאתי לקורס קצינים. ביצעתי מגוון תפקידים לאחר הקורס והתמודדתי עם מגוון סיטואציות, סיימתי בתפקיד מ”פ מתוקף המציאות ואז קיבלתי זימון לקורס מלט”ק (מכללה לפיקוד טקטי) זה זימון אותו מקבלים מספר קצינים בודדים מכל חטיבה עליהם בונים לטווח הארוך, תכנית שירות ל5 שנים, הצבא משקיע 1,000,000 ₪ , אתה עושה תואר, מקבל רכב, דירה מסובסדת ובגדול מסדרים לך את כל התנאים כדי שתישאר לטווח הארוך. 

בעיניי, הייתי במסלול המהיר להצלחה, פתאום הרגשתי שאני ממש טוב במה שאני עושה והדברים באים לי באופן טבעי בצבא.

ולמרות זאת, הסתכלתי בזום אאוט ושאלתי את עצמי האם זה באמת מה שאני מייחל לעצמי עד גיל 42 (פנסיה צבאית) , ועם רגשות מעורבים בזמנו, אמרתי “לא”.

יש עוד דברים שמעניינים אותי, יש עוד מקומות אליהם אני צריך להגיע, לחוות, להגשים.

בזמנו לא בדיוק ידעתי מה, אבל דבר אחד ידעתי.

אם אני לא עוזב עכשיו, יהיה לי מאוד קשה לעזוב בעוד 5 שנים. 

וכך התקבלה ההחלטה. 

השתחררתי, דרום אמריקה, תואר ראשון (כלכלה וניהול) , עבודה באבטחה, קו ישראל ארגנטינה (סיפור אהבה – אגב תמיד אמרתי שאפשר לכתוב על החיים שלי טלנובלה,  או סרט או משהו בסגנון) ובעקבות כך גם הקמת את העסק הראשון שלי, דרופשיפינג באיביי.

התחלתי להיחשף יותר לעולם ההשקעות.

כאן גם היתה ההשקעה הראשונה שלי בנדל”ן בארה”ב (טבילת האש הראשונה שלא צלחה) ולפניה ואחריה השקעות נוספות בתחומים שונים. 

ולמרות זאת הרגשתי שמשהו חסר לי, הערך העצום שהיה לי בשירות הצבאי… שום דבר באזרחות לא היה שווה לו, אין ערך גדול יותר מתחושת שליחות והצלת חיי אדם בעיסוק היומיומי שלך…

ואז החלטתי לחפש משהו שיתן לי יותר ערך.

דרך המכללה הגעתי להתנדב בארגון שנקרא “יזמים צעירים”, בו ליוויתי בני נוער (כיתות ז’-ט) להקמת הסטארט אפ שלהם, משלב הרעיון ועד שלב המוצר המכירה והשיווק שלו.

לאחר סיום ההתנדבות, פנו אליי מהארגון ביקשו שאבוא לנהל את הפעילות באזור השפלה.

תוך 3 חודשים כבר מוניתי למנהל פרויקטים ארצי בארגון וכך נחשפתי עוד ועוד לעשייה היזמית, זכיתי לקבל מהם השראה ענקית ואמרתי לעצמי אם הקטנטנים האלו יכולים, גם אני יכול. 

הדרך להייטק….🦄

באותה תקופה יצר איתי קשר חבר מהלימודים ואמר שיש לו רעיון מדהים לסטארט אפ, נפגשנו, הרעיון התפתח, נוסדה חברה שהיתה לי זכות להיות חלק ממנה.

עשינו המון טעויות, למדנו הרבה, גם הצלחנו קצת, ואחרי שנתיים החברה נסגרה. 

שם התחלתי לחפש את האתגר החדש ולאחר תקופה של לא מעט חיפושים תהיתי אולי הגיע הזמן שלי לנוח קצת, להתברג בחברה גדולה ולהפסיק לרדוף אחרי הרפתקאות.

אבל כנראה שההרפתקאות רדפו אחריי… והגעתי לסטארט אפ צעיר וקטן שנקרא יוביטל (על שמם של יובל דגן וטל יפרח ז”ל) 

שם זכיתי לראות איך מפתחים חברה, לוקחים סיכונים, לא מוותרים כשקשה, טועים, מצליחים, מתקדמים.

לאחר כ3 שנים בחברה הרגשתי שמיציתי, שזה הזמן לעזוב ולהמשיך במסע שלי.

בדיוק קפצה לי מודעה של Project X המדהימים, איתם נפגשתי בזמנו כשהעסקה בארה”ב התפקששה.

ופשוט ידעתי שזה הזמן הנכון ביותר להמשיך במסע שלי כיזם, והפעם בעולם הנדל”ן שאני כל 

כך אוהב. 

אז קנינו את הנכס הראשון שלנו באינדיאנפוליס 3 חודשים לאחר תחילת התכנית והוא מייצר לנו תשואה נאה, הגשנו מעל 100 הצעות, היינו על מעל 10 חוזים לרכישת נכסים נוספים, הכרנו אנשי מקצוע מדהימים ושותפים לדרך.

התמודדנו וממשיכים להתמודד עם המון אתגרים, החלטות, ויתורים, כאבי צמיחה, גדילה והתפתחות אישית, עסקית ומנטלית. 

אני מודה על על הכל, על הטוב, והפחות טוב (שבעתיד כמובן יתברר לי כמדויק) 

אם הגעתם עד כאן, מקווה שהיה שווה.

אם לא, תגידו לי ואשמח לקבל פידבקים ולהשתפר

שיתופים, תגובות, שאלות יתקבלו בברכה 🤩 

נ.ב – היום אני יודע שכשאהיה גדול, אני רוצה להרגיש שנתתי מספיק ערך, שידעתי להעניק ללא תנאי, שנדל”ן הוא הכלי עבורי להגשים את זה, להגשים את עצמי.

אני עדיין לא שם, ויש עוד דרך לעבור, יכול מאוד שדברים עוד ישתנו בדרך, אבל לפחות אני יודע שזו הדרך שבחרתי ושלא התפשרתי. 

בפוסטים הבאים נדבר על:

💡 יזמות ומיינדסט

🤝 מערכות יחסים

💸 טיפים לניתוח עסקאות

👷‍♂️ כלים לעבודה עם קבלנים

🛠 ארגז כלים ליזם – אסטרטגיות 

עד הפוסט הבא, שלכם באהבה והערכה🌸

ניב.

**בתמונה, מרין מבסוטה שהצליחה לשכנע אותי לטוס לחופשה קטנה ולנהל את השיפוץ של הנכס מאיטליה, אני מבסוט שהצלחתי לשכנע אותה לטוס רק עם תיק גב, כולה 4 ימים!

Related News Real Estate Entrepreneurs  

חברות נדל”ן נבחרות

Responses