רוצה להיות עשיר? הדרך הכי בטוחה לעושר.
פוסט 4
קבלן גדול, העשיר של כל העיירה, בנה את כל הבניינים, פארקים והמוסדות של כל העיר.
רק מה? היה קמצן. לא נתן אגורה אחת לצדקה- אף אחד לא נהנה מהכסף שלו.
פעם אחת הוא יצא עם העוזר שלו לסיור באיזה אתר בניה וקורה אסון (לא עלינו ולא על אף אחד) וצונח מנוף על הראש של שניהם, והם נופלים ומתים במקום.
הם עולים לשמים והמלאך בבית הדין של מעלה מסתכל עליהם ואומר: “אתם שניכם לגיהינום בלי לבדוק בכלל”.
אומר המלאך לקבלן: אתה קמצן, בחיים לא נתת לא מעשר, לא חומש, שום תרומה לא נתת….
והעוזר שלך? זה היה “הקומבינטור שלך”, עשה בשבילך את כל העורמות, שם בשבילך בעירייה טופס כזה, טופס אחר, מסדר לך פה שוחד, שם שוחד…
העוזר היה ערמומי- ניגש למלאך, מוציא שטר של 100 דולר ואומר למלאך: “אם אני נותן לך שטר של 100 דולר, אתה מעביר אותי לגן עדן?”
המלאך מסתכל עליו ועל השטר ועונה לו: “בשביל סכום כזה, אני מוריד אותך בחזרה למטה!”
אחרי רגע העוזר פותח את העיניים ו.. הופה! רואה מסביבו בוחני משטרה, צוותי רפואה, ראש העיר אפילו שם… קיצר- בלאגן שם מסביבו.
אחרי רגע מישהו צועק: “תראו! נס! הוא התעורר!” שעה הוא כבר מת והנה הוא התעורר! כבר הכנו לו את המצבה..
ראש העיר ניגש ושואל אותו: “תגיד, איפה הבוס שלך? למה הוא לא ירד יחד איתך?”
עונה לו העוזר: “ההוא עוד מתווכח עם המלאך למעלה, מנסה להוריד אותו ל$50….”
כסף זה המשאב הכי יקר שיש לנו: כסף קונה עזרה בבריאות, כסף משפר איכות חיים, כסף קונה דברים בסיסיים וגם חופשות ומותרות ויהודי עומד יום יום באתגר מאוד קשה- להתחלק בכסף שלנו עם אנשים אחרים, עם אנשים זרים.
מי לא צריך ורוצה כסף??
קבלו סיטואציה שבטח חוויתם מספר פעמים:
ניגש אליכם מישהו שמבקש צדקה- נתתם.
אחרי חצי שעה מגיע עוד מישהו לבקש צדקה- נתתם, אבל אולי הפעם הארנק יצא פחות מהר.
אחרי שעה מגיע עוד מישהו- פה אתם כבר אומרים לעצמכם: “סליחה, כבר נתתי….”
הרי (כביכול*) הכסף שתתנו יירד מהכיס שלכם, מהילדים והמשפחה שלכם…
למה אנחנו חייבים לתת? מה ההיגיון לבקש ממני לתת צדקה? לוותר על הרווחים שלי לטובת מישהו שאולי לא עובד מספיק, אולי התאמץ מספיק- וגם אם התאמץ, אולי אין לו מזל.
מה רוצים ממני?
יש קיצור דרך אחד בדוק ומנוסה של אלפי שנים , קלף ג’וקר שנתנו לנו בחינם בכדי להיות עשירים- צדקות מעשרות.
צדקה מלשון צדק. שלכולם יהיה צודק.
ביהדות הצדקה היא חובה- היא לא רק חסד. כמו שאתה נותן לילדים שלך ככה אתה גם מחויב לתת צדקה.
יש מצווה אחת ויחידה בתורה שהקדוש ברוך הוא אומר: “אני מוכן לעמוד עליה למבחן!”- בואו תנסו אותי.
בכל המצוות בתורה אסור לבחון את הקב”ה. רק במעשרות.
אנחנו למעשה משמשים כצינור להעברת כספים. ואם הצינור סתום…. כנראה שיחפשו צינור אחר.
“הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה’ צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי” (מלאכי ג’,י’)
צדקה זו המצוות הקשורה לעשירות. המפתח לעשירות.
אני יכול להעיד על עצמי ממקור ראשון- אין פעם אחת שנתתי ולא קיבלתי בחזרה הרבה יותר.
אם יש פוסט שאני רוצה שתיקחו מכל הפוסטים שפרסמתי בחיי זה הפוסט הזה.
תעשו לכם הרגל: כמו שאתם משלמים מס הכנסה, ביטוח לאומי ומשלמים מע”מ, ככה להבדיל שימו בצד (לפחות) 11% לצדקה שזה טיפה יותר ממעשר (עשירית מהנטו) ופחות מחומש.
תהפכו את הקב”ה לשותף שלכם.
“בפירוש בעלי התוספות על התורה מובא מדרש [שלא מופיע במדרשים שבידינו]: “יעקב אבינו תיקן לתת מעשר מן הממון”. ודין זה נלמד מהפסוק “וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ”
ובמסכת תענית (ט.) דרשו חז”ל: “עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר -למה התורה חוזרת פעמיים על המילה עשר?
ובמסכת תענית (ט.) דרשו חז”ל: “עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר -למה התורה חוזרת פעמיים על המילה עשר?
אומר רבי יוחנן: “עשר בשביל שתתעשר ולך תנסה את השם”.
המעשר הוא בכלל לא שייך לנו. קיבלנו מראש “אקסטרה” 10% בכדי שנוכל להעביר הלאה.
אם נהיה בנקאים טובים ונעביר את המעשרות כמו שעון- ירצו לעבוד איתנו ולכן ישלחו לנו עוד ועוד.
אל תרחמו על הקב”ה- מה אכפת לנו לתת ו”לאלץ” את הקב”ה לפתוח לנו את ארובות השמיים ולתת את החלק שלו?
שתמיד נהיה בצד הנותן, עם חיוך על השפתיים.
Responses