יזם השבוע, פוסט מס 1 #יזםהשבוע מה לי ולנדל”ן? רק בגיל 45 עשיתי חשבון…

יזם השבוע, פוסט מס 1
#יזםהשבוע

מה לי ולנדל”ן?

רק בגיל 45 עשיתי חשבון נפש. הרי יש עוד כל כך הרבה שבילים שלא טיילתי בהם, כל כך הרבה נהרות שלא שטתי בהם, מוזיקה שלא ניגנתי, כל כך הרבה לחוות וללמוד. כשחייתי במירוץ העכברים של עבודה מ8 עד בערב7 בהייטק, לא היה סיכוי שאצליח לטעום ולהגשים חלקיק מכל החלומות. ידעתי שאם אחכה עד גיל הפנסיה בשביל לעשות את השינוי, אגיע לשם מותש, עם “הלשון בחוץ”, מה גם שאף אחד לא יכול להבטיח לי שאגיע לשם.

רק בגיל 45 הבנתי שהחיים זה עכשיו. למה דווקא אז? קרו כל מיני דבר לא פשוטים, הילדים כבר גדלו ולפתע פגשתי שם את עצמי, עדיין חש כמו ילד רק עם קמטים ושיער שיבה. תקראו לזה משבר אמצע החיים או סתם שביזות, לא שקריירה ועבודה זה דבר רע, היו לי הרבה שנים מספקות בעבודה וביזמות אינטרנטית. אבל הרגשתי מותש וריק מתוכן. הלחץ, הפקקים, ההתמודדות האינסופית עם רגשות האשמה על הזנחת הבית והמשפחה עבור הקריירה. 3 ילדים וכלב, בית בישוב עם גינה, חוגים, 2 מכוניות, לכאורה הצלחה אבל בור אינסופי של כסף וציפיות שצריך למלא. הדחקתי את הקול שאמר לי שאם חיים רק פעם אחת אז חייבים למצוא את האיזון ואת השפיות, מבחינתי זאת הייתה קלישאה ניו אג’ית.
כל יום שעבר התחלתי להתגעגע לחיים בארה”ב שסימנו עבורי את החופש. לי ולארה”ב היה כבר רומן ארוך. התחתנתי בפילדלפיה עם שריל בגיל 23, למדתי מדעי המדינה וכלכלה באוניברסיטת טמפל בעיר ועבדנו שם. הילדה הגדולה נולדה שם ולאחר כ6 שנים החלטנו לעבור לגור בארץ.

אומרים שבכל משבר יש הזדמנות. את הדרך שלי אל חיים שפויים יותר וכן גם מאושרים יותר מצאתי דרך משבר הנדל”ן בארה”ב. כשהבנתי שהמשבר מייצר הזדמנות של פעם בחיים, גייסתי חלק גדול מהחסכונות והקרנות שלי שעמדו בבנק משועממים עם אחוזי צמיחה בודדים במקרה הטוב, עזרתי אומץ וקניתי את הבית הראשון להשקעה ודווקא התחלתי בדירת קונדו בקולרדו. בהמשך גירדתי עוד כסף להשקעות נוספות, מינפתי את ההשקעה לעוד ועוד בתים ונכסים. צפון קרוליינה, פלורידה, על פילדלפיה דילגתי כי הייתי סקפטי מהכירותי האינטימית שהעיר יכולה להתרומם. טעות כמובן, העיר זינקה קדימה ובעיצומה של מהפך מרשים גם היום. בסופו של דבר התחלנו להשקיע גם בפילי שהייתה הבית שלי בעבר.

כשהעסק של הנדלן התחיל לצבור תאוצה והבת הקטנה שלנו הייתה כבר בתיכון, הודעתי לשותפים שלי בבית התוכן (המתכנה לתוכן דיגיטלי) על פרישה מוקדמת, מכרנו את הבית בישוב בארץ ועשינו סיבוב פרסה בחזרה ארה”בה, אחרי 20 שנה, על מנת ולהתרכז בהשקעות בפול טיים. חיפשנו ומצאנו בית בניו הופ, פנסילבניה עיירה ציורית על גדות נהר הדלאוור שאהבנו, עם תיכון מעולה לקטנה, שבילי אופניים ומסלולים לקיאק, מועדוני מוזיקה לג’אמג’ם איתם עם הגיטרה והעוד שלי.
במקביל התחלנו להשקיע בכל המרץ. בהתחלה הלך ממש טוב, מיד הגיעו חברים וחברים של חברים שרצו גם אז פתחנו את Around the Block Projects. בהמשך ניכנסנו לכמה הרפתקאות פליפ קשוחות שגילו לנו את הצד המבאס של העסק. פרטים בהמשך השבוע.

פאסט פורוורד 4 שנים, הקטנה כבר באוניברסיטה, החברה שלנו עוזרת לעשרות משקיעים מהארץ ומחו”ל לעשות את מה שעשיתי עבורי ועבור המשפחה שלי. אני מקפיד לעבוד קשה אבל לא קשה מידי, מנגן ב2 הרכבים, בקיץ הקיאק שלי קבוע על הגג של האוטו ואני נהנה מכל מה שיש לאמריקה להציע. השקעות חכמות בנדל”ן, גם אם לא תמיד הכל הולך חלק, מאפשרות לי ולמשקיעים שלי לבנות פורטפוליו עם קצת מרווח נשימה להינות מהחיים עצמם. חג חירות שמח גם לכם.

בתמונה Sheryl Sitman ואני בסיטיהול פילי, בחתונה ו30 שנה אחרי

קישור לפוסט המקורי בפורום נדל”ן ארצות הברית בפייסבוק – עובד במחשב שולחני (לצפייה בפוסט יש להיות חברים שאושרו לפורום)

את התגובות המקוריות לפוסט ניתן לקרוא בתחתית דף הפוסט הנוכחי באתר או בקישור לפוסט בפייסבוק וכמובן שאתם מוזמנים להצטרף לדיון