3 א’גנדות לעיצוב פליפים למחיר מכירה מקסימלי!

# יזם השבוע פוסט מספר 2

כשהייתי קטנה ראיתי איך דיירים שגרו בדירה שהשכרנו להם התחלפו אחד בשני וכולם הותירו אחריהם דיר חזירים. כשבגרתי בני משפחתי המורחבת תמיד קיטרו על דיירים מטורללים
אני החלטתי שבבוא העת כשאשקיע אתמקד בפליפים.
כך המימשק ביני לבין הטירלול האנושי הנפוץ נושק לאפס.
יש כמה אג’נדות לפליפים ומכיוון שאני מאמינה שמרבית האנשים שקוראים אותי כאן מעדיפים לא להשתעמם בניתוחי מודלים של השקעה משמימים אני אתן דימוי מעורר תיאבון:
אוכל.

יש בגדול שלושה מודלים של אכילה
דיאטה מייסרת , בולמוס שמפוצץ את הכפתור ומייצר שלל סנטרים ופימות ואכילה שפויה.

בתים שמוצגים ערומים או מוזנחים ללקוחות קצה זו דיאטה לשמה
למרבית האנשים אין ראש וחשק לעיצוב
הם גוררים איתם ריהוט משמים וגרים בחללים מסעירים כפריכית עם חסה.

רוב הבתים שמוצעים למכירה נראים בול כדוגמאת שלושת התמונות הראשונות.
שיעמום גנרי.

מודל הבולמוס משתייכים הבתים שמוצגים למכירה כשהם מפוצצים באינסוף בגיבוב ריהוט, תמונות, מדפים, צבעים, ספרים מיטות ואוסף מיניאטורות שנחצבו מקוצי דורבן מזכרת מהקרוז האחרון לגוודאלחרה.

לקוח קצה שפוקד בית אובר מרוהט, מגיע ואם הוא לא מקיא, על שטיח השאגי השעיר שמלא בכדורי פרווה של מיצי חתול הבית, זה כי הוא הצליח להתאפק כתוצאה מחינוך קפדני לנימוסים.

בתים דיאטטים לא נמכרים במחיר שיא ועשויים להתקע כמו סלט קייל ירוק נטול רוטב בצנרת, גם חודשים ושנים.

בתים בולמוסיים בכלל מבריחים לקוחות ואם הם ימכרו זה יהיה במחיר שחיטה.

לעומת זאת בתים של אכילה שפויה כדוגמאת הבית הירוק בתמונה שעיצבתי בכפר חב”ד ללקוחות מקסימים שלי ימכרו כהרף עין, מעל למחיר המקובל ויהוו עבור לקוחות הקצה אקט אימפולסיבי בלתי נשלט לרכוש ויהי מה.

רכישה של בית לא למטרות השקעה היא לרוב לא רציונאלית אבל גם זינוק על צלחת של חומוס חם עם פטריות מהביל עם פיתה טרייה לא בחירה רציונאלית.

קישור לפוסט המקורי בפורום נדל”ן ארצות הברית בפייסבוק – עובד במחשב שולחני (לצפייה בפוסט יש להיות חברים שאושרו לפורום)

את התגובות המקוריות לפוסט ניתן לקרוא בתחתית דף הפוסט הנוכחי באתר או בקישור לפוסט בפייסבוק וכמובן שאתם מוזמנים להצטרף לדיון