איך מתוך משבר מצאנו דרך לשפר את היחסים ואת דרך המעקב שלנו על חברת הניהול שמנהלת את הנכסים שלנו?
למרות שאני מניח שגם לכם, כמו לי, כבר קצת נמאס לשמוע את מילת ה"ק" שהגיחה אלינו מכל כיוון,
הנה עוד השלכה של המצב שתרמה לעסק שלנו ובעצם גילמה סוג של 'מעז יצא מתוק'.
הסיפור מתחיל עם נכס שאיתרתי יחד עם המשקיע, קרוב לתחילת השנה האזרחית זמן מה לפני ההשפעות הכלכליות של המגפה.
איתרנו, בדקנו, קנינו, העברנו אותו בטייטל, התחלנו את השיפוץ וכמו כל חוק מרפי טוב, בדיוק ברגע שיצאנו להשכיר את הנכס – הגיחה לה הקורונה ושלחה אותנו למקום שכולו אי-וודאות.
ואותה אי וודאות התחילה להכות בנו חזק, המשקיע שאל אותי האם זה באמת זמן טוב להשכיר עכשיו? ואולי כדאי להשאיר את הנכס ריק? כי מה יקרה אם הדייר יפוטר או יצא לחל"ת, ולא נוכל לפנות אותו החוצה בכלל בגלל החוקים הפדרלים החדשים?
ומה לגבי הכסף? מה זה בעצם אומר חבילת הסיוע? האם השוכר שלנו יקבל סיוע או לא וגם במצב בעייתי נהיה מכוסים?
הודיתי למשקיע על האמת. שאני לא יודע. הכל רק יצא עכשיו החוצה. למעשה אלה היו שאלות נהדרות. אחרי שנתנו על זה את הדעת. הבנתי שאנחנו לא מסוגלים להגיע להחלטה בעצמנו.
הבנתי שזאת בעיה שצריכה עוד צדדיים שיעזרו לנו, והחלטתי לערב את חברת הניהול שלנו בתהליך.
עליתי לשיחת ועידה עם מנהל הליסינג ובעלת החברה והתחלנו לדון בנושא ולעשות סוג של "חישוב מסלול מחדש"
אחרי שבחנו את כל האפשרויות הגענו למסקנה, האם לפסול או לקבל אדם על בסיס תנאים שאנחנו רגילים לעבוד איתם? למה שלא נסנן הפעם גם לפי מקור הפרנסה? הרי ברור שהסבירות שיפטרו את האנשים או יוציאו לחל"ת תלויה בסיווג העסק. קליבלנד למשל זאת עיר המרפאות.
הקטע עם אמריקאים לפעמים, ואני אומר את זה לחיוב, שהם קצת יותר סגורים מאיתנו הישראלים לדבקות בתהליכים ממוסגרים. כך שהכנתי עצמי לשיחה מתוך הנחת עבודה, שחברת ניהול עלולה לגלות התנגדות לשינויים בפרוטוקול סינון שוכרים. כאן נכנס הקשר האישי ועם כל הכבוד גם כוח הקבוצה ולכן ביקשתי לשיחה את מנהלת החברה.
הסכמנו שחברת הניהול יעבירו לבעל הנכס דיירים מפרופיל תעסוקה יציב. ולא עבר זמן רב והדיירת שבחנו לגבי הכניסה לנכס עבדה במקצוע שחשבנו כיציב מספיק. מורה!
הדיירת כמובן שלא הייתה מודעת לשיקולים שלנו ולמעשה הגישה מועמדות על סמך המחיר המקורי, ואז בעצם הרווחנו פעמיים!
כי לא רק שלקחנו הימור מושכל על דיירת (שטפו טפו טפו משלמת בבטחה עד רגע זה מאז ההשכרה) אלא אפילו לא היינו צריכים להיות "אטרקטיביים" ולהוריד את המחיר של השכר דירה שלנו בכלל.
הצלחנו לייצר וודאות בתקופה של חוסר וודאות. המשקיע ואני, חברת הניהול והדיירת, יצאו כולם מרוצים.
למעשה, הרעיון היה כל כך רלוונטי שהחלטנו לאמץ אותו מעכשיו אותו עם כל דייר חדש שמגיע להשכיר את אחד הנכסים שלנו.
הדבר הטוב יותר שקרה כתוצאה מכך שבחודשים האחרונים התחלנו במיקוד שיווק על מרפאות. למשל במיקוד חבר מביא חבר או ליתר דיוק שוכר מביא שוכר. אני לא נביא, אבל במשבר בריאותי כנראה שתעשיית הרפואה תהיה האחרונה להפגע כלכלית. הפנמנו את הרעיון הזה של סיווג התעסוקה.
מה מוסר ההשכל?
1.בכל תהליך יש מקום לחדש, לעדן או לעדכן. תמיד בדקנו מה מקור הפרנסה של השוכר. ועם זאת, כנראה שבלי הקורונה מעולם לא הייתי חושב לסנן לפי מקור הפרנסה של השוכרים
2. בכל עסק במצב רגיל ובטח ובטח במשבר, שיחה צפופה עם הצוות יכולה להוביל לפתרונות יצירתיים והצלחות. זו נקודת מבחן לצוות שלך.
והנה מפרט העסקה.
כל הכבוד אחי, חשיבה מחוץ לקופסה והוצאה לפועל שהביאה תוצאות בשטח, שאפו ?
תודה רבה ניר בבג’ני, דוגמה יפה להתנהלות ותקשורת!