רקע, מיינדסט, חזון ו’למה’ חזק
#יזםהשבוע דיאנה פינחסוב, #פוסט2
לפני שאתחיל עם הפוסט, אשתף שפייסבוק החליטו לא להיות חברים שלי היום ומסיבה מסויימת מחרימים את הפוסטים שלי, אז היום אני משתפת אתכם מהיוזר של רוברט. אז יאללה מתחילים ?
אני בוחרת לשתף אתכם בחזון שלנו, שאולי גם הרבה יוכלו להתחבר אליו, והוא להגיע לחופש ורווחה כלכלית, מצב שבו אפשר לעבוד מתוך בחירה ולא מתוך הכרח.
החזון הזה צמח מתוך ההבנה שהזמן הוא המשאב היקר ביותר שלנו, הבנו שאם נגיע לחופש כלכלי, יהיה לנו הרבה יותר זמן לדברים שחשובים לנו באמת.
יותר זמן לעצמנו, למשפחה שלנו, לתחביבים, לטיולים, לפיתוח אישי והרבה יותר חופש תנועה. זמן לתת מעצמנו, להוות השראה, להתנדב ולתרום.
זמן לחיות את הרגע ולא להיות במירוץ תמידי.
הבנו שכדי לסלול את הדרך להשגת חופש כלכלי, אנחנו חייבים לדאוג להכנסות מקבילות, מעבר להכנסה שאנחנו רגילים לקבל תמורת הזמן שאנחנו נותנים.
מספר דברים נוספים שהניעו אותנו לפעולה:
הבנו שלא נוכל לסמוך על הפנסיה כשנפרוש:
הפנסיה שאנחנו צוברים בכל חודש, תוכל לספק, אם בכלל, כחצי מרמת החיים אליה נהייה רגילים לפני הפרישה לפנסיה. בנוסף לכך, תוחלת החיים שלנו עולה בהדרגה ואישית אנחנו בכלל לא בטוחים שכאשר נגיע לגיל פרישה יישאר כסף בקרנות הפנסיה לשלם לנו. הבנו שלהסתמך על המדינה זה לא מספיק.
סבירות גבוהה שנפלט ממקום העבודה הרבה לפני גיל פרישה:
מקום העבודה שלנו לא מובטח, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בחוץ בכל רגע נתון.
זו מציאות שנכפתה על רבים בפרוץ הקורונה, ויכולה לקרות מעוד שלל סיבות שלא תלויות בנו.
כיום, אחרי גיל 45 כבר משמעותית יותר קשה למצוא עבודה, החברות מעדיפות כוח עבודה זול יותר וצעיר יותר.
בנוסף לכך, אנחנו רואים שהרבה משרות הופכות להיות אוטומטיות או לא רלוונטיות ונעלמות מן העולם, כך שגם המקצוע שלנו אינו מובטח לאורך זמן.
אחרי שהחלטנו שאנחנו רוצים להגיע לחופש כלכלי,
התחלנו לחקור את האפשרויות והבנו שאחזקה בנדל”ן היא אחת הדרכים הבטוחות לצבירת עושר אמיתי ויציב לטווח הארוך.
באחזקה של נכסי נדל”ן אנחנו נהנים הן מתזרים מזומנים שוטף והן מעליית ערך לאורך השנים.
כנראה שלא סתם רוב עשירי העולם הגיעו לרווחה כלכלית באמצעות נדל”ן.
ידענו שאם אנחנו רוצים להגיע לתשואות גבוהות, אנחנו חייבים לעשות נדל”ן מעבר לים ולא בארץ.
בחרנו בארה”ב בעקבות מספר יתרונות בולטים: שפה, שקיפות, פיקוח, רגולציה, כרטיס כניסה זול ושפע של הזדמנויות נדל”ן.
אז יש לנו חזון/מטרה כללית, אבל איך נתחיל לסלול את הדרך אל עבר מטרה כל כך גדולה ובאמת להאמין שנצליח להשיג אותה ולא נעצור בדרך?
קודם כל אנחנו צריכים להבין שהכל מתחיל בראש, בתודעה ובחשיבה היום יומית שלנו
כמו שאמר האיש והאגדות, וולט דיסני:
If you can dream it, you can do it
ישנם כמה שלבים בתודעה האישית-
שלב ראשון –
החיים קורים לי, אני לא אחראי עליהם
מרבית האנשים צועדים במסלול די קבוע שהכתיבה להם החברה כאשר הם אינם מתורגלים לזהות אפשרויות מעבר למסלול המוכתב. (בית ספר -> צבא -> אוניברסיטה -> עבודה עד הפנסיה)
שלב שני-
החיים קורים בשבילי, אני רוצה משהו אחר ואני יכול משהו אחר
אני מאמינה שאנחנו יכולים לבחור להנהיג את מציאות חיינו.
יש לנו אפשרות אמיתית להיות בשליטה על החיים שלנו ולבחור איך לחיות אותם.
יש לנו את האפשרות לבחור לממש את היעוד שלנו, לבחור להגשים את החזון שלנו, לבחור כמה זמן להשקיע בכל תחום בחיים שלנו, לבחור מה רמת החיים שתהייה לנו ועד כמה נעבוד קשה על מנת להשיג אותה.
ברגע שהחשיבה שלנו משתנה ואנחנו מתחילים להאמין שהכל בידיים שלנו ושהכל אפשרי, אנחנו מתחילים לזהות הרבה יותר הזדמנויות והופכים להיות משמעותית יותר יצירתיים!!
כאשר הגענו לרמה זו של תודעה ולרצון להגשים את עצמנו ולהוביל את חיינו
השלב הראשון שכדאי שנעשה הוא ליצור לעצמנו חזון ברור יותר, תמונה מנצחת של החיים שאנחנו רוצים לנו וליקירים לנו.
לדעתי כל עוד אין לנו חזון ברור או מטרות ברורות שאנחנו רוצים להשיג, רוב הסיכויים שאנחנו לא נגשים אותם אף על פי שאולי נעשה כמה פעולות להתקדמות אליהם. כי אם זה לא מספיק ברור ולא מספיק מול העיניים שלנו, יש סבירות גבוהה שנזניח את אותם חלומות בעקבות השגרה השוטפת.
כדי להגשים את החלומות שלנו,
אנחנו צריכים שהם יהיו לנו קבוע מול העיניים.
ורצוי שהם יהיו כמה שיותר ויזואליים ומפורטים,
והכי חשוב,
שיעמוד מאחוריהם ‘למה’ מאוד חזק.
כי ככל שיהיה קשה להגשים אותם,
ה’למה’ החזק שעומד מאחוריהם, יזכיר לנו,
למה אנחנו כל כך רוצים אותם,
ולמה אסור לנו לזנוח אותם.
זה ייתן לנו מוטיבציה להמשיך בכל הכוח.
אני רוצה לשתף אתכם במשהו שכרגע קורה בחיים שלי, החלטתי לפני חצי שנה שהילד שלי (שהיה אז בן שנתיים) עובר לחינוך ביתי איתי במקום הגן. היו לכך סיבות מהותיות, הילד שהיה שנה במסגרת הגן, כמעט ולא נכח שם כי היה חולה המון ובצורה מוגזמת, ממש חי על אנטיביוטיקה ואף הגיע לאשפוז של שבועיים – זו הייתה תקופה נוראית. החלטתי שלא משנה כמה הרופאים אומרים שזה בסדר וזה ישתפר וכל הילדים חולים מלא בגיל הזה וזה יעבור, אחרי שנה של חשיפה לג’ונגל החיידקים של הגן לא ראיתי שינוי והחלטתי שמספיק והעדפתי שיתחזק ויתפתח בבית.
מודה על האפשרות שיש לי לעשות צעד כזה בזכות כך שאני כבר לא שכירה ויכולה לנהל את הזמן שלי בעצמי. וגם על הזכות להנות ולהיות נוכחת בצמיחה, התפתחות והחינוך של הבן שלי.
ולמרות שבעקבות הצעד הזה של מעבר לחינוך ביתי הזמן הפנוי שלי הצטמצם והבחירה האוטומטית יכלה להיות הורדת הרגל מהגז בעסק הנדל”ני, אך בזכות זה שיש לי חזון מאוד ברור ו’למה’ מאוד חזק שעומד מאחוריו, שהוא להגיע לחופש כלכלי, להיות יותר פנויה עבור עצמי ועבור המשפחה שלי, לחיות חופשיים ממתח ולחץ, לעשות טוב לעצמנו ולסביבה שלנו, אלו גורמים לי להמשיך לפעול כל הזמן. בסוף כשיש חזון מספיק ברור שאנחנו רוצה להגשים, אנחנו הופכים להיות יותר יצירתיים והרבה יותר יעילים ופרודוקטיביים כדי להגשים אותו.
אני חושבת שאם לא הייתה לי תמונה מספיק ברורה בראש וחזון מספיק חזק עבור העתיד שלי ושל משפחתי אז כנראה שהחיים היו פשוט זורמים בהתאם לנסיבות.
אשמח שתשתפו אם יש לכם חזון ברור עבורכם ועבור יקיריכם, ואם עדיין אין כזה, אני מעודדת אתכם לקחת 15 דק’ לעצמכם, לעצום את העיניים ולהאזין למוזיקה רגועה ותדמיינו לעצמכם את החיים שלכם בעוד 5 שנים מהיום. (מצרפת בתגובה הראשונה מוזיקה נעימה יחד עם כמה שאלות להכוונה)
לאחר מכן תכתבו לעצמכם את מה שראיתם בדמיונכם, תנסו לזקק ולדייק, לחשוב מה הלמה שעומד מאחורי החזון הזה ולתלות את זה מול העיניים, כשיהיה קשה ליישם, ה’למה’ החזק יהיה שם כדי לעזור לכם להמשיך בעשייה.
תזכרו כשכתיבה הוא כלי חזק מאוד למימוש מטרות, כאשר אנחנו מעלים את החלומות שלנו בכתב, זה נכנס לנו הרבה יותר טוב לתודעה ורצוי גם לחזור למה שרשמנו בתדירות גבוהה ולראות שאנחנו בכיוון הנכון.
דבר נוסף – תשתפו בקול רם את החזון שלכם עם מישהו קרוב , אם תרצו תשתפו גם פה בתגובות. גם אם זה חזון שנראה כרגע מטורף ואתם חושבים לעצמכם איך תשיגו אותו, כשאתם אומרים אותו זה פתאום מתחיל להראות יותר ממשי ואפשרי.
אל תוותרו על זה- קחו רבע שעה לעצמכם ותרשו לעצמכם לרחף ולחלום ללא גבולות ?
Never stop dreaming, wake up and chase your dreams
Gift Gugu Mona
Responses