פוסט היכרות יפעת שטייר

#יזםהשבוע יפעת שטייר #פוסט1

הי כולם, שבוע טוב

אני יפעת, אמא ל 4 משוהם, נשואה לדורון.

כמעט כל מי שמכיר אותי או קרא פעם פוסטים שלי לגבי התלבטויות הכתיבה והחשיפה, מבין שלכתוב פה לא בא לי טבעי, שלא לומר, עולה לי בכאבי בטן.

מצד שני, הבטחתי לעצמי להגיד כן להזדמנויות ולהילחם בכל הקולות המעכבים.

אז הנה אני פה, נושמת עמוק, ומודה על ההזדמנות 🙏

כששברתי את הראש מה אני מביאה פה לשולחן, ניסיתי לחשוב מה מייחד אותי, כי הרי הפיד פה וטורי “יזם השבוע” מלאים משקיעים ויזמים מנוסים ומוצלחים שמביאים מלא ערך.

נראה לי שבתמצית, מה שמייחד אותי, הוא הדרך.

ראשית, כמשפחה, הלכנו קצת מהסוף להתחלה: קודם בחרנו איך אנחנו רוצים לחיות, ואת השקעות הנדל”ן בארה”ב בחרנו כאמצעי להגשים את אורח החיים הזה.

בנוסף, הגעתי עד הלום דווקא בגלל שבתחילת הדרך עשינו טעות קריטית.

הכל התחיל בווייטנאם, באוקטובר 2017 (צירפתי לפוסט תמונה מהטיול הזה, ראיתי אותנו וקלטתי איך הזמן טס…) –

לקראת סיומם של 4 חודשי טיול במזרח, כשאנחנו על אי בווייטנאם, דורון ואני החלטנו שזו לא יכולה להיות הפעם האחרונה. שזה מה שאנחנו רוצים למשפחה שלנו: חופשות התנתקות ארוכות, רק שלנו, לצבירת חוויות ורגעי איכות משפחתיים ביחד. וגם, שכשבארץ, אני רוצה לעבוד מהבית, קרוב לילדים.

עוד לפני החזרה לארץ, החלטנו שאנחנו עוברים לחיות ב 10-2.  (אומר שכל שנה שלנו מורכבת מ- 10 חודשים “סטנדרטיים” בארץ, וחודשיים של ניתוק וצבירת חוויות משפחתיות בחו”ל, שבהם אנחנו הרבה פחות פנויים לעבודה).  

למה דווקא החלוקה הזו, זה סיפור בפני עצמו, אבל השורה התחתונה היא, שהבנו שאנחנו חייבים לייצר מבנה תעסוקתי והכנסתי שיתמוך את אורח החיים הזה.

משם הכל התחיל. זה ה- Reason Why המאד ספציפי שלנו וממנו נגזרו המטרות הפיננסיות ההתחלתיות שלנו.

היום שנינו עצמאים – מה שמאפשר את החופש להיעלם מפה לחודשיים בשנה.

ואני אמא במשרה מלאה לנוער בגילאי 9-18 (כרגע), שעובדת מהבית.

מבחינת המבנה הכלכלי – דורון הוא הגף ה”מפרנס בשוטף” ואני גף ה”פיתוח עסקי וההשקעות” שלנו ואחראית על ייצור מה שנוהגים לקרוא (בטעות…) ה”הכנסות הפאסיביות” השוטפות ועל הגדלת ההון וההכנסות השוטפות לעתיד שלנו. הנדל”ן אצלינו מייצר את ההכנסות/מימון לחודשיים הנמוכים מבחינת ה”פרנסה השוטפת”, כשאנחנו בחו”ל, וגם את העתיד הכלכלי ומבחינתנו בפרט, את הנתיב שלנו ליותר חודשי חו”ל משפחתיים כאלה בשנה.

כמו שכתבתי, הדרך שלנו התחילה עם טעות קריטית: 

כל כך רצינו להתחיל לתת לכסף שלנו לעבוד ולייצר את ההכנסה לחודשיים טיול של השנה העוקבת, שרכשנו נכסים בארה”ב באמצעות מלווה משקיעים, בלי ללמוד קודם את התחום בצורה מקצועית.

זה עלה לנו בהרבה עוגמת נפש, תסכול, תקלות ועלויות מיותרות, וגם הפסדים. בדיעבד, גם לא הבנו שלהיות בעלי נכסים באחזקה ישירה זה לא להיות משקיע פאסיבי – מה שאומר שבחרנו בטקטיקה שלא התאימה לנו באותו זמן.

מצד שני, בזכות הטעות הזו, כשהבנתי שאין לי כלים להתמודד עם המצב שאליו נקלענו (כבעלי מספר רנטלים שקרו בהם כל התקלות והבעיות האפשריות בערך), הלכתי ללמוד (אצל 

Rafi Mizrahi האלוף), התמקצעתי, ומאז עברנו כבר לשלב היזמות וזה מה שאני עושה – ונהנית.

היום יש לי (לנו) פורטפוליו נכסים במישיגן ואינדיאנה, כמה פליפים מאחורי, את פעילות ההול סייל הפסקתי לפני כ 8 חודשים והפוקוס העיקרי שלי כרגע הוא בנייה חדשה בקייפ קורל פלורידה.

כשניגשתי לכתיבת הפוסטים לשבוע הקרוב, התלבטתי איך לעשות את זה ומה תהייה התמה–

חשבתי לשתף דרך ניתוחי עסקאות ותוכניות עסקיות. אח”כ שקלתי לשתף דרך סיפורי בתים: על הבתים שאכלנו בהם כאפות של גנבות ופולשים ודיירים לא משלמים עד שהיום הפכו לסוסים המנצחים שלנו, בין אם אחרי השבחה ובחירת דיירי סקשן 8 או אחרי שמכרנו אותם בסלר פייננס; על הרכישה המנצחת, שעכשיו אני מוכרת (ולא ברווח הצפוי) כי החלטתי בכל מחיר לצאת משוק מסוים כמהלך אסטרטגי; על הפליפ שכמעט כל מה שיכל להשתבש בו קרה; (יש לי מספיק סיפורים לשבועיים לפחות…).

בסוף, החלטתי להיצמד לסיפור הדרך שלי, תוך שימת דגש על הפעילות של הבנייה החדשה, שבה המיקוד שלי כיום.

מחר אני אקפוץ לקורונה ולהתמודדות עם תקופות משבר, אמשיך לבנייה חדשה בתמצות, משם לקצת טיפים פרקטיים מתוך התנסויות שלנו בעבודה עם מלווים ואסיים במכפיל הכוח, שבזכותו עברנו לשלב היזמי.

מקווה שעל הדרך אצליח להועיל או לתרום למישהו ובעיקר לתת השראה, שכל מטרה שאנחנו מציבים לעצמינו אפשרית – בין אם היא לחיות אחרת, להיות אמא שהיא יזמת נדלן או לצמוח מטעויות.

נתראה מחר 😊