“הצלחה היא היכולת לעבור מכשלון לכשלון מבלי לאבד את ההתלהבות” ווינסטון צ’רצ’יל

#יזםהשבוע גל בנימיני #פוסט3
״עזוב אותך מארצות הברית, הכל טוב ויפה שם, אבל בחייאת, תראה מה הולך בארץ. שחרר אותי מחברות ניהול, ביצוע עסקאות מרחוק ובניית צוות. בוא נתחיל לשחק במגרש הביתי שלנו״ אמר לי המנטור שלי.
הרגשתי, שוב, את סטירת הלחי במלוא עוצמתה. באותו רגע, כאילו שכחתי את השינוי הגדול שהסטירה הקודמת הביאה לי לחיים.
היתה זו תקופה ממש טובה עבורי. למדתי את הסיסטם האמריקאי ובניתי צוות שסמכתי עליו. הכל תקתק כמו שעון. לא היה חודש שלא סגרתי בו עסקה טובה.
לכן, כשאמר מה שאמר, לא הבנתי מדוע צריך להחליף את כל מודל ההשקעה ולהתחיל לפעול בישראל. “מה לי ולקומבינות הישראליות האלה” אמרתי לעצמי “למה לי להתחיל לחשוב שוב מחוץ לקופסא, כשהשוק האמריקאי מסודר ומאורגן כמו שאני אוהב….”.
בכל זאת, שמעתי לעצתו והתחלנו לעבוד בארץ. די מהר, גם כאן התחלתי להבין את השוק. אחרי כמה שנים, הגיעה לפתחי הזדמנות פז.
מדובר היה במגרש בנווה צדק עם הערכת שווי שלי של 10 מיליון ש”ח פלוס מינוס. כדי להגיע לסכום הזה, הייתי חייב לגייס במהירות משהו כמו 5.5 מיליון ש”ח. נכנסתי לאמוק. דיברתי עם מליון ואחד אנשים. בסוף, הישועה הגיעה בעוד ‘צירוף מקרים’. מפגש ‘אקראי’ עם מישהו שלא ראיתי אולי 10 שנים.
“יש מישהו שאתה חייב להכיר” אמר “זה חבר שלמדתי איתו לפני עשר שנים ולדעתי, תוכל לעזור לו. הוא יושב טוב ומחפש כיווני השקעה נוספים״ הוסיף.
״כמה עשיר?״ שאלתי ״שתי יאכטות ומטוס פרטי״ ענה. לקחתי שאיפה ארוכה. משהו אמר לי “זה הזמן לו חיכית, גל”. באותו רגע, קבענו מפגש משולש עם אותו בחור.
כבר במפגש, הבנתי שיש כאן חיבור. “אני מרגיש שאני לא מצליח להגשים את עצמי עד הסוף. הביזנס שלי עובד מעולה אבל משהו בתוכי ריק. למען האמת, אני בכלל לא יודע מה ממלא אותי״ אמר אחרי כמה דקות שיחה.
זה היה הרגע בו הבנתי את נקודת הכאב שלו. לא עבר זמן רב והוא הבין שאני האדם דרכו הוא יוכל להגיע למשמעות. אני, מבחינתי, זכיתי לצרף לצידי משקיע חזק שיוכל לפתור את כל בעיות ההון העצמי.
כשהבנתי, שהסיפור כרגע הוא לא הכסף הנזיל, התיישבתי על בניית המודל באקסל. אחד הדברים האהובים עלי. אחרי כמעט שבועיים בהם פתרתי סוגיות חשבונאיות מסובכות וענייני מיסים, הגעתי למסקנה שמחיר הקרקע נע בין 9-12 מיליון ש”ח.
למרות שהייתי כל כך בטוח בניתוח שלי לא זכיתי במכרז. מי שזכה, הגיש הצעה גבוהה פי 2 מההצעה שלי. נשמע הזוי, בהבנה שהפער בין מקומות 2-4 היה בסך הכל 10%.
האמת, היייתי ממש מתוסכל. לא ממש הבנתי איך, על אותן תכניות, הפער היה כזה גדול ביני ובין המקום הראשון. ושלא תטעו – טרם המכרז התייעצתי עם האדירכלים הכי חזקים באיזור, דברתי עם 3 קבלנים שונים כדי לקבל הערכות ביצוע ועשיתי את שיעורי הבית בצורה מעולה (לראייה הפער הקטן בין המקומות)
כמה שבועות לאחר מכן, שספרתי למנטור שלי על המכרז הבנתי שהסתכלתי על כל העסקה מהצורה הלא נכונה. מסתבר שמי שזכה, תכנן לבנות על השטח אחוזה ענקית, בניגוד אלינו ולאחרים, שתכננו מספר דירות.
הוא בכלל לא תכנן לבצע שם עסקה יזמית אלא לרכוש את המגרש, לבנות עליו את בית חלומותיו ולעשות בו שימוש אחר לגמרי. באותו רגע, הבנתי עוד משהו על החיים. הבנתי, שאין גבול לחלומות של אדם. ההבנה הזאת עשתה לי פתאום שקט.
אז התחברה לי השורה המדהימה משירו של אמיר דדון ‘לבחור נכון’. “עניין של זוויות” הוא שר שם. לי זה הספיק כדי להבין שבכל דבר שאני עוסק, אני חייב להתבונן גם בעיניים של מישהו שהוא לא אני. המציאות היא לגמרי לא חד מימדית וה’הפסד’ הוא עוד שלב בגדילה שלי. בלמידה שלי.