פוסט היכרות

#יזםהשבוע שירה בן-דרור אשר

#פוסט1 

״תלמדי חזק, כדי שתוכלי להתקבל לעבודה בחברה טובה״.

שמעתם פעם את המשפט הזה? כנראה נולדנו באותו עשור…

מה הרגשתם כששמעתם אותו?

לי הוא תמיד היה נשמע קצת חשוד…

ולא רק בגלל שהיו לי לקויות למידה, 

שאיתן לימודים היו לא כיף ולכן גם לא ממש היו…

אלא בגלל שבאמת זה לא היה נראה לי סביר שיש רק דרך אחת.

לא ידעתי אז לאן זה יקח אותי,

מי חשב אז על נדל״ן או על אימון… (בטח עוד לא היתה בכלל מילה כזו עדיין, ״אימון״)

אבל קול קטן בבטן לחש לי:

״יש עוד אפשרויות. להצליח״.

אני מאמינה שנדל״ן כל אחד יכול!

וההוכחה לזה היא שאני יכולה

כי אני, איך אתאר זאת במילים יפות, ברדק אחד גדול.

(אני add מהלך בשילוב לקויות למידה, פחד קהל…).

ניסיתי ללכת בתלם, שהתוו לי הוריי היקרים ז״ל,

ובאמת איכשהו סיימתי שני תארים

אבל לרוב השתמשתי בכישורים אחרים לגמרי –

בעיקר של יצירת שיתופי פעולה,

מסחר כשרונות, אני קוראת לזה.

אשתדל לגעת בשת״פים באחד הפוסטים הבאים.

עבדתי כעורכת דין (לענייני משפחה) וכעוזרת לשופטת,

אך מהר מאוד הבנתי שהלב שלי נמצא בעבודה שמחברת בין אנשים, לא מפרידה ביניהם.

כך גיליתי את עולם האימון, ותוך שנה כבר היתה לי קליניקה פעילה מבוקר עד ערב.

הקליניקה הזאת היתה מקור אושר בלתי נדלה ואינסוף משמעות.

בהמשך הכשרתי מאמנים בבתי ספר לאימון ופתחתי קבוצות סופרוויז׳ן למאמנים.

כשזה זה – זה זה. נכון לכל דבר.

אל הנדל״ן התוודעתי בערך באותה התקופה ודי במקרה,

כשנתבקשתי לטפל בנכס משפחתי, שקראתי לו אז ״דירת המקקים״.

למדתי את הפוטנציאל של הנכס והאזור באמצעות סוכנים מקומיים שהבאתי לנכס

ויצרתי תכנית אסטרטגית למיקסום רווחים.

בשת״פ עם חבר, שבדיוק התחיל עסק חדש לשיפוצים ורצה ניסיון,

הפכתי בהשקעה מינימלית דירה הפסדית למקור הכנסה משמעותי.

המשחק הזה מצא חן בעיני.

החוויה היתה של זרימה ושל יצירה.

נהניתי מהפעלתנות של עבודה גם בשטח ולא רק במשרד,

מהאינטראקציה עם אנשים, משילוב של רוח וחומר,

והתוצאה היתה מתגמלת וממלאת.

משהו בי נדלק,

על לקחת משהו מכוער/ מוזנח/ לא עובד,

ולהפוך אותו למשהו עם ערך.

אולי הזיק הזה שניצת בי,

ניצת כי אני מרגישה שגם אני קצת ככה.

ההורים שלי השקו ודישנו אותי בהרבה אהבה,

ולמרות טעויות,

בסוף יצאתי בן אדם. (יש אומרים).

ככה זה בכל פרויקט נדלנ״י.

יש את הרגע הזה של לזהות את הפוטנציאל,

לראות חורבה בעיניים

ואז לעצום אותן ולראות ארמון.

הדמיון שלי תמיד היה מפותח.

אותם המדשנים שלי

נהגו לקרוא לי ״אסטרו״

כי הייתי מבלה שעות ארוכות בחלימה.

אני נשאלת לעיתים תכופות:

האם היותי עורכת דין היתה משמעותית להצלחה בנדל״ן.

אז התשובה היא, שלמעשה שימשתי כעורכת דין אך ורק בעסקת נדל״ן אחת.

אבל העסקה הזאת העלתה אותי למקום,

שממנו כבר היה קל יותר לצאת לעסקאות הבאות.

זה היה כשעוד לא היה לי שקל לשלם לעו״ד,

והיה לי ברור שבשביל העסקה הזו אין דרך אחרת, אלא בית משפט.

עבודה כעו״ד בבית המשפט הפכה את הסביבה הזו ליותר ידידותית

אבל המשפט היה מאתגר,

והתמודדתי מול עורכות דין של המדינה, שהיו ״רוטויילריות״ רציניות.

מאז הניצחון באותו משפט, וזכיה בנכס,

למעשה בשאר העסקאות, תמיד שכרתי עורכי דין/ טייטל.

(עכשיו גם יש כבר איך לשלם חחח).

פעם, כשהייתי צעירה ונמרצת,

ככל שהפרויקט היה מסובך יותר,

כך נדלקתי יותר.

נכון שאין על הקול הקטן הזה בבטן,

שעונה ״watch me״

לכל המצקצקים שאומרים:

״זה לא אפשרי. ״את מבזבזת את הזמן שלך״. ״זה אבוד״, או ״אין פה כלום״,

נכון?

איזה כיף זה אחר כך לעבור עם שקיות מפוצצות בכל טוב

ולזרוק לעברם ״Big mistake. big. huge”

(למי שלא מכיר: ג׳וליה רוברטס, ״אישה יפה״).

מאז עברו הרבה מים בנהר, עשיתי פרויקטים של השבחה

וגם תחזקתי שכירויות בישראל,

עשיתי פליפים בארה״ב בסיינט לואיס ובאינדיאנפוליס,

עם מימונים שונים, עם שותפים שונים וגם עם משקיעים.

מאז שנתבקשתי להצטרף לשורת המנטורים של רוברט שמין בפרויקט הכשרות מוביל.

אני משלבת בין האימון לנדל״ן.

במסגרת הפרויקט אימנתי יזמי נדל״ן צעירים

מישראל, רוסיה, מדינות אפריקה וגם מארה״ב,

איך ליזום ולנהל נדל״ן מרחוק.

בניתי תכניות הדרכה, הקלטתי את הפודקאסט ״עושים גם נדל״ן״, הרצתי לבוגרים ועוד.

בשנים האחרונות אני מתגוררת בפורטוגל

ופה מתעסקת עם ליווי משקיעים לעסקאות רנטל

ולעצמי עם airbnb.

אבל בעיקר חיה חיי משפחה.

אני מודה, בשנים האחרונות ״התברגנתי״,

אני צפה לי באזורי הנוחות

ונהנית בעיקר מלפתח הצלחות של יזמים אחרים.

גם סוג של פרויקטים.

גם סוג של ליטוש יהלומים.

מהשבחת נכסים להשבחת יזמים,

להשבחת חוויות חיים דרך טרנספורמציה אישית.

אני, aka ״אסטרו״,

רואה איך מגיע אלי אדם חסר ביטחון או מושג,

ואני עוצמת עיניים ורואה מולי יזם תותח ענק, בונה שכונות.

עכשיו נשאר להדביק את הפער.

בסטטיסטיקה שלי עם עצמי,

עם הרבה מאוד אנשים זה קורה,

ולפעמים גם קורה שזה לא קורה.

למה הפער לא נסגר? בפוסט הבא.

הפוסטים הבאים שלי יגעו בהיבטים מנטאליים וגם מקצועיים סביב:

למה זה לא עובד? ציפיות ואכזבות, טיפים ותרגילים;

יחסים עם אנשי מקצוע, אמון, ״לא נעים לי״, תירוצים שלנו לעצמנו;

וגם Airbnb.

מקווה לסייע מתוך שיתוף מהדרך שלי.

תרגישו תמיד חופשי לפנות אלי בפרטי או בתגובות,

לשאול או לפדבק.