בנייה חדשה של מערכות יחסים

#יזמתהשבוע נטע אור #יזםהשבוע #פוסט4

* בנייה חדשה של מערכות יחסים *

אני מניחה שאתם רוצים לשמוע מספרים,

של בנייה חדשה ופיתוח קרקע וכו’.

מבטיחה שאתן דוגמאות מהעשייה שלי מחר,

אקסלים, דולרים, תשואות, פרוייקטים, מה שתרצו.

אבל נשבעת לכם באלוקי הנדל”ן, 

שהפוסט של היום פי כמה יותר חשוב. 

אתחיל מלומר בהמשך לפוסט מספר 3 – 

שהיתרון המשמעותי בלאכול חרא במשך תקופה, 

זה שאתם לומדים לזהות מה *לא* חרא, ומעריכים אותו.

ולכן זה כלל לא מפתיע שכשפגשתי את אוסקר, 

הבנתי תוך דקה שמדובר בתרנגול שמטיל ביצי זהב.

הפוסטראומה שלי מנכסים מתפרקים משנת 1910,

קבלנים חובבנים, ושותף פח – הייתה חזקה כל כך,

שכשראיתי את המוצר של אוסקר, בכיתי מהתרגשות. 

וכשגיליתי שהוא בונה את הקסם הזה ב-4 חודשים,

כבר לא ידעתי את נפשי מרוב אושר. 

הגוף והנפש שלי צרחו:

“הנה הנה הנה כזה אני רוצה!!!”

האופרציה של מטאור מתחלקת היום ל-2:

1. בנייה חדשה ופיתוח קרקע באיזור שנקרא:

 ריו גראנדה וואלי, בדרום טקסס. 

שם בניתי לאורך השנים שותפות חזקה ואמיתית,

עם אוסקר ובלנקה זראטה – שהם הזוג המוכשר בעולם, 

והחזירו לי את האמון בשותפים מקומיים.

2. נדל”ן מניב (בעיקר מולטיפמילי) בפלורידה.

שם זכיתי בשותפות עם הבנאדם הכי מקצועי, ערכי, 

צנוע ויסודי, שהוא תמיד ולפני הכל, חבר שלי – 

גל שמוקלר.

הוא והשותפים האדירים שמשלימים אותו: 

שי אדרי ואיתי חרזי (שהוא חתיך אמאל’ה ורווק אגב),

החזירו לי את האמון בנדל”ן מניב. 

למצוא שותפים טובים זה מאוד מאוד קשה.

לשמור עליהם לאורך זמן, זה כמעט בלתי אפשרי.

רוב השותפויות מתפרקות בגלל חוסר איזון, אגו או פחד.

היום אני בדעה ששותפות תוכל לצמוח,

רק במידה ויש בה:

כנות, לקיחת אחריות, הגינות, שקיפות, הערכה הדדית, 

אותנטיות, תקשורת והסכמה להיות בפגיעות.

הטעות הכי גדולה לתפיסתי במערכות היחסים שלנו, 

בין אם מדובר במשקיעים, שותפים או קולגות – 

זה להתעסק במה אנחנו מקבלים, ולא במה יש לנו לתת.

אם תקחו כמובן מאליו את מערכות היחסים שלכם, 

ולא תוודאו שאתם מביאים אליהן ערך משמעותי, האמינו לי – האמת תצוף בסוף, והשותפות תתפרק.

ראיתי את זה קורה יותר מדי פעמים. 

אף שותפות לא תחזיק מעמד על “לא נעים”,

או “אין ברירה”.

אל תצפו שיעריכו אתכם, אם אתם לא עובדים כל יום בלייצר ערך. 

זכרו שאחד הדברים הרעילים ביותר לשותפות, זה פחד. 

ולצערי הפחד נמצא באבני היסוד של מערכות יחסים בתחום שלנו.

אם אתם לא מבינים על מה אני מדברת, תבדקו כמה חברות ויזמים,

מוכנים לשתף אתכם בפרטי אנשי הקשר שלהם בארה”ב.

לרובנו זה נשמע הזוי לתת את הפרטים האלו, נכון?

הרי יקחו לנו את “המשאב” הכי חשוב של העסק.

אבל מה זה אומר על מערכות היחסים שלנו, 

אם הן מבוססות על הסתרה ופחד?

האם בני אדם הם באמת “משאב” שלנו?

או יצורים חופשיים שרשאים לבחור עם מי לעבוד,

ואנחנו אלו שצריכים לדאוג שיבחרו בנו כל יום מחדש,

במקום לצפות מהם להיות “נאמנים”, כי ככה מגיע לנו?

הפחד לאבד את השותפיות שיצרתי, קיים תמיד. 

אבל אני לא יכולה לתת לו לנהל את הפעולות שלי.

אני לא יכולה לפעול מתוך תדר של חוסר,

כי הוא זה שיפגע במערכות היחסים שלי,

הרבה יותר מכל דבר אחר. 

ולכן, אני לא “מסתירה” את השותפים שלי.

למעשה, אני משתדלת לעשות בדיוק ההפך.

אני מוחאת להם כפיים הכי חזק, ובכל פלטפורמה. 

קודם כל כי מגיע להם, ושנית כל בגלל שלהסתיר אותם, 

לא ישנה את המציאות – שאני תלויה בהם.

הם אלו שמגיע להם לקבל את הקרדיט,

לא פחות, ולפעמים הרבה יותר, ממני. 

ברגע שאני מישירה מבט למציאות הזו,

אני יכולה לבחון איך אפשר לעבוד איתה,

במקום להתכחש אליה, ולעבוד על עצמי.

אני אשקיע זמן ואנרגיה בלדייק את הערך שלי,

כדי שהשותפות תתבסס על בחירה חופשית.

לא כי אין להם ברירה, או אופציות אחרות, 

או שאזקתי אותם בהסכם בלעדיות דרקוני.

עולם העסקים היום עדיין מתנהל כמו שדה קרב. 

אם תחשבו על זה, תגלו כמה אנחנו מפחדים,

להיות “חשופים” באמת. 

מלמדים אותנו “לא לחשוף את כל הקלפים”, 

“לא למצמץ במשא ומתן”, ש “רק החזק שורד”, 

ושאם נפגין חולשה “יאכלו אותנו בלי מלח”.

זה הכל טוב ויפה אם אתם אריה בסוואנה,

אבל אנחנו אנושיים. 

ולכן זה רק מצג שווא, של כוח ושליטה, 

שאין לנו באמת. 

מדהים כמה מאמץ אנחנו משקיעים בלשדר “כוח”,

כשהאמת היא, שעוצמה אמיתית נמצאת,

במקום בו אנחנו נותנים מקום לאנושיות שבנו,

במקום לנסות להסתיר אותה. 

כשאנחנו מביאים לעולם את מי שאנחנו באמת,

על כל המשתמע מכך – 

החוזקות והחולשות, היתרונות והחסרונות. 

כששמעתי את ברנה בראון מדברת על העוצמה שבפגיעות, כל מה שהרגשתי במשך שנים, 

הסתדר לי פתאום.

הבנתי שכולנו פגיעים, כי כולנו אנושיים.

השאלה היא אם אנחנו נלחמים להסתיר את זה, 

או מקבלים את זה, ומפסיקים להעמיד פנים,

שאנחנו גיבורי על בלתי מנוצחים. 

אנשים לפעמים מרימים גבה על הכנות שלי,

על היכולת לשתף בכזו פתיחות את האמת. 

אבל הבחירה באותנטיות וכנות מאפשרת לי,

לנהל את הפגיעות שלי. 

במקום להתאמץ להיות משהו שאני לא,

ולתת לפגיעות שלי – לנהל אותי.

יבוא יום והעולם העסקי יקדש את האמת.

את האנושי והפגיע, על פני הקשוח וה”חזק”.

יבוא יום ש “עור של פיל” יהיה חיסרון,

כי בלי להרגיש, לא נוכל להתנהל בעולם.

ואותנטיות תהיה השפה המשותפת,

האפקטיבית ביותר.

עד אז, אני מזמינה אתכם לחשוב,

עד כמה אתם מרשים לעצמכם להיות חשופים,

כנים ואותנטיים, במערכות היחסים העסקיות שלכם?

האם אתם מנסים לשמור על תדמית מסויימת,

שהיא לא בהכרח האמת?

נשיקות

נטע