מסע של מקצוע
את המסע האדריכלי שלי אני לא רוצה להתחיל מפרויקט חוצה מדינות ומשטיח אדום אלא מהפרויקט הראשון שלי, הגולמי והלא מלוטש, הפרויקט שממנו צמחתי והבנתי מה משמעות המקצוע.
אני, אישתי והילדים עברנו למושב גמזו שביער בן שמן (ליד שדה התעופה).
הישוב פסטורלי, מוקף עצים, טבע ונופים עוצרי נשימה.
יש המון יופי בישוב, אבל מקום אחד נגע בי מיוחד והוא “מעלות יהונתן״. תצפית עוצרת נשימה שצופה על מרכז הארץ. מקום מקסים שמאחוריו יש סיפור עצוב.
יהונתן איינהורן ז״ל נפל במלחמת לבנון השנייה בקרבות עייתא א-שעב ביום ז’ באב תשס”ו (1.8.2006). בן עשרים ושתיים היה בנופלו.
באחד מטיולי במושב עליתי עם משפחתי למעלות יהונתן ופתאום נגלה לעייני מראה שלא ציפיתי – המקום מלא זבל, מדרגות שרופות, פרגולה בקריסה – לא האמנתי שכך נראת אנדרטה.
לא חשבתי פעמים, ויצאתי לחפש מי הקיים את המקום. הפנו אותי לדויד איינהורן, אביו של יהונתן אינהורן ז״ל.
התקשרתי אליו למרות שלא הכרתי אותי ואמרתי לו:
״אני אדאג לכבד את זכר בנך״
וכך היה, במשך שנה שלמה למדתי להכיר את המקום, את האנשים שבאים לבקר אותו ואת הסיבות שהמקום נראה כך. עם הרבה סבלנות, מצאתי פתרונות להשחטה, גייסתי תרומות ומתנדבים, תכננתי, עבדתי וחייתי את המקום. בעזרת אנשי מקצוע עם לב זהב שיפצנו את המקום והפכנו אותו למקום נגיש, מזמין ומכובד.
דויד התקשר אלי במהלך הבנייה והודיע לי: “איתי, נשיא מדינת יצחק הרצוג תוסיף שם יגיע בחודש הבא להשתתף באירוע פתיחה מחודשת של מעלות יהונתן, צריך לסיים את השיפוץ״, וכך היה.
את סיום השיפוץ ציינו בנוכחות נשיא מדינת ומשפחות השכולות.
אין לנו ארץ אחרת ויש לנו חיילים אמיצים שחירפו נפשם למען המדינה הזו. יהונתן איינהורן ז״ל היה אחד מהם. הוא אהב את התצפית הזו ואת הארץ שעליה הגן בגופו. זכות גדולה נפלה בחלקי להיות שותף בשיקום המקום.
דרך שיקום אנדרטה זו, למדתי שיעור חשוב במקצוע – נתינה. בשבילי נתינה זה חלק בלתי נפרד ממי שאני ואני שמח שבחרתי במקצוע שמאפשר לי להיות בצד הנותן.
Responses