דיור בר השגה הוא המפתח לעתידה של ניו ג’רזי | דעה

כאחד משווקי הנדל”ן היקרים ביותר בארה”ב, ניו ג’רזי מתמודדת עם מחסור חמור בבתים במחירים ברי השגה – חסרים יותר מ-200,000 יחידות, כאשר 14 שוכרים פוטנציאליים מתמודדים על כל מקום פנוי. ההשפעות האנושיות של המשבר הזה הן עמוקות, במיוחד עבור משפחות לטיניות, שחוות חוסר יציבות בדיור בשיעורים לא פרופורציונליים בשל ההשפעות המתמשכות של אפליה היסטורית והפרדה מגורים.

עבור הורים לטינים רבים, משבר הדיור אינו נוגע רק למחיר בר השגה – הוא עוסק להבטיח שלילדיהם יש בתים יציבים שבהם הם יכולים לגדול ולשגשג. חוסר ביטחון בדיור משבש את החינוך, הבריאות והלכידות המשפחתית, ומחריף אי-שוויון מערכתי שכבר משפיע על קהילות צבעוניות. התמודדות עם מצוקת הדיור אינה רק אתגר כלכלי ולוגיסטי. זה גם נושא קריטי של צדק גזעי וחברתי.

למרבה המזל, לניו ג’רזי יש את אחת ממסגרות הדיור בר השגה החזקות במדינה: דוקטרינת הר לורל. מסגרת מדיניות זו, שהוקמה באמצעות שורה של החלטות בית המשפט העליון של המדינה החל משנת 1975, מחייבת את העיריות לאפשר את חלקן ההוגן בדיור בר השגה. במהלך העשורים, דוקטרינת הר לורל הייתה גלגל הצלה עבור משפחות עובדות, במיוחד עבור משקי בית לטיניים ושחורים אשר הודרו באופן היסטורי משכונות פרבריות.

למרות מאמצים מתמשכים של ערים אמידות להתחמק מאחריותן ולהנציח את ההפרדה, הרשויות בניו ג’רזי התקדמו משמעותית. מאז שבית המשפט העליון בניו ג’רזי חיזק מחדש את האכיפה בשנת 2015, הייצור של דיור בר השגה הוכפל, והביא ליותר מ-20,000 בתים חדשים בעשור האחרון. בתים אלה סיפקו יציבות קריטית למשפחות ופתחו מסלולים להזדמנות – אבל יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור.

השנה, ניו ג’רזי בנו על ההתקדמות הזו על ידי חקיקת חוק ציון דרך לחיזוק דוקטרינת הר לורל והגדלת ייצור דיור בר השגה בכל המדינה במהלך העשור הבא.

מבחינה היסטורית, דוקטרינת הר לורל הונחה בעיקר על ידי בתי המשפט. אבל כעת, כשהמושל מרפי ומנהיגי החקיקה – כמו היו”ר קרייג קוקלין, נשיא הסנאט ניקולס סקוטארי, מנהיגת הרוב בסנאט תרזה רואיז, אשת האסיפה איבון לופז והסנאטור טרוי סינגלטון – אימצו את דוקטרינת הר לורל עם החוק החדש הזה, זה מראה כיצד הפוליטיקה של דיור בר השגה משתנה.

החוק החדש מייעל את תהליך הפיתוח, מפחית את עלויות העירייה ומצייד את הערים במגוון כלים לעמוד בהתחייבויות הדיור שלהן. כלים אלו כוללים אפשרויות מימון, תמריצי ייעוד וזיכויים המאפשרים לעיריות לעצב תוכניות דיור מותאמות לצרכיהן.

עבור משפחות לטיניות, ההתפתחויות הללו משנות. הוכח כי דיור בר השגה בקהילות משולבות משפר את תוצאות הבריאות, מגדיל את השכר ומגדיל את שיעורי הנוכחות במכללות בקרב התושבים. ילדים שגדלים בסביבות כאלה שוברים לעתים קרובות מעגלים של עוני, ומשיגים תוצאות חינוכיות וכלכליות טובות יותר מבני גילם באזורים חסרי משאבים. היתרונות חורגים הרבה מעבר לאלה שחיים בפיתוחים סבירים. קהילות כמו סאות’ אורנג’ ווודברידג’, שאימצו דיור בר השגה, משגשגות כלכלית. עיירות אלו מתהדרות בבתי ספר ציבוריים מעולים, ערכי רכוש חזקים ושיעורי פשיעה נמוכים, כאשר תושבים מרקע מגוון משתתפים בחיים אזרחיים ובמנהיגות.

לעומת זאת, עיירות שמתנגדות לדיור בר השגה לא רק מנציחות את אי השוויון אלא גם מחמיצות את היתרונות הרחבים יותר שהוא מביא. מחסור בדיור פוגע בכולם על ידי הגבלת ניידות עובדים, מחניקה של צמיחה כלכלית וערעור הלכידות החברתית. לעומת זאת, עיריות המאמצות פיתוח כולל מוצאות את עצמן במצב טוב יותר למשוך עסקים, לשמר תושבים ולבנות קהילות עמידות יותר.

ניו ג’רזי נמצאת בנקודת זמן קריטית. כשאי השוויון בהכנסה עולה ועלויות הדיור מזנקות, מנהיגי העירייה שלנו חייבים להכפיל את מחויבותם לדיור בר השגה. למרות שהחוק החדש הוא צעד בכיוון הנכון, נותר עוד הרבה מה לעשות.

על העיריות לנצל את מלוא המשאבים והתמריצים הזמינים, לייעד באופן יזום לפיתוחים במחירים ברי השגה ולשתף פעולה עם יזמים ליצירת מגורים לקשישים, ותיקים, אנשים עם מוגבלות ונפגעי אלימות במשפחה.

דיור הוא הבסיס להזדמנות. עבור משפחות לטינו וכל תושבי ניו ג’רזי, זה מייצג יציבות, תקווה והזדמנות לשגשג. קורת הגג מעל ראשנו מגדירה כל כך הרבה על חיינו – היכן הילדים שלנו הולכים לבית הספר, היכן אנו עובדים והקהילות שאנו בונים.

למנהיגים מקומיים ברחבי המדינה שלנו יש חובה מוסרית ומעשית לתמוך בתהליך פיתוח דיור בר השגה. על ידי שבירת מחסומים של הדרה גזעית וכלכלית, נוכל ליצור ניו ג’רזי שבה לכל משפחה יש הזדמנות להצליח, לא משנה הרקע או הכנסתה.

דיור בר השגה אינו רק עמידה בהתחייבויות משפטיות; מדובר בבניית עתיד חזק ומכיל יותר לכולם.