פוסט מבוא עומר בן אברהם

פוסט 1

שבוע טוב חברים שלי,

כבוד גדול להיות כאן אתכם.

נתחיל בדברים החשובים באמת: הפוסטים האלו נרשמו כשאנחנו בעיצומה של מלחמת “חרבות ברזל”- נאחל הצלחה לצה”ל וכוחות הביטחון, נאחל שכל החטופים יחזרו הביתה בשלום ורפואה שלמה לכל הפצועים.

שמי עומר בן אברהם, עבד השם, בן 38, מהנדס חשמל בתחום זרם חזק בהכשרתי ויזם שחי שנושם את השטח למחייתי.

ב 5 שנים האחרונות אני גר במילוואקי וויסקונסין.

מאחוריי עשרות פליפים מורכבים בעיקר בוויסקונסין ופלורידה.

לא יצא לי לפרסם את זה, אבל בשנתיים האחרונות בנוסף לפליפים אני עוסק ברכישת מתחמי מולטי-פמילי.

באופן אישי, אני פחות חבר של תיאוריה ומעדיף תמיד את הפרקטיקה. תן לי את הת’כלס.

גם כסטודנט הייתי כזה- המרצה מדבר על כמות הליפופים בסליל המשני של השנאי והראש שלי מזמן מטייל לשולחן פינג פונג בבניין למטה, מי שישמע גדלתי עם סינים בשנחאי.

רק רציתי לשמוע ת’נוסחה, על איך עושים ולא רק למה.

באופן גורף- מה שנתן לי הכי הרבה ידע בחיים זה השטח. הפרקטיקה.

בתחילת דרכי כמהנדס, בעודי סטודנט, עבדתי בביצוע. מנהל עבודה בחברת אפקון.

קצת מצחיק שנותנים לסטודנט שלא ראה כבל בחיים שלו להיות מנהל של צוותי שטח מנוסים.

אבל ככה זה, אף אחד לא אוהב לעבוד- כולנו מנהלים…

בתור מנהל עבודה בתחום החשמל, הייתי מקבל תכניות של בניינים ואחראי על היישום שלהן בשטח- החל מהארקת יסוד בתחתית ועד קולט הברק בגג.

כל היום הסתובבתי עם הצוות וכל היום רק טחנתי להם את המוח בשאלות- “איך עשית את זה? למה זה ככה? תראה לי שוב, מה עומד מאחורי המחשבה הזו?”… יש מצב הכינוי שלי היה אבו-קוואשטן.

הקטע העצוב (בעיקר לאנשי השטח) היה שהרבה פעמים התכנון על הנייר עבד על הסנטימטר, אבל בפועל היישום היה בלתי אפשרי כי התכנון היה לקוי.

במילים אחרות- מה שעובד על הנייר לא תמיד עובד בשטח.

(אתם מכירים את זה מהאקסל)*

כאילו יכולנו לנחש מה הרקע של אותו מתכנן- האם הוא היה בשטח או שפשוט הוא שרטט וקיווה שזה יעבוד.

עכשיו הכל טוב ויפה, אבל בואו לא נשכח איך נראה ומתנהג אתר בנייה…

צריך גוגל טרנסלייט רק כדי לתקשר עם כל בעלי המקצוע סביבך.

יוצא מהבית עם ריח של בושם, חוזר עם הריח של השחי של כל הפועלים שחיבקו אותך, מה שנקרא שחי-דה-טואלט.

הולך לעבודה נקי וחוזר כאילו מישהו התעטש עליי עם כל האבק באתר.

אממה, הזמן הזה בשטח, באתרי הבניה היה שווה זהב מבחינתי.

לדעת לעבוד במקביל לשאר בעלי המקצוע, לראות בלייב את המערכות ואיך כולן משתלבות אחת עם השנייה עד לקבלת בניין גמור ונוצץ פשוט הדהים אותי.

לא סתם אמרו “הנושם אבק דרכים יזכה לשאוף אויר פסגות”.

*חברים, הלוואי ויכולתי להסביר לכם כמה זה תרם לי כמהנדס וכמה זה עזר לי גם לפליפים ולנדל”ן בכלל.*

*רק אחרי* (ואני מדגיש, רק אחרי) תקופה בשטח עברתי לצד של התכנון. רציתי להבין למה מי שתכנן בחר גנרטור כזה, למה 2 שנאים ולא 3, למה כבל נחושת ולא אלומיניום, וכמה לעזאזל זה עולה????

עברתי לצד של התכנון: היזם, בעל הבניין יושב בראש השולחן ומסביבו כל היועצים:

אדריכל, קונסטרוקטור, אינסטלציה, מיזוג אוויר, אני כיועץ חשמל, ועוד המון רבים וטובים אחרים.

הפעם הייתי חייב לדעת על מה אי מדבר. חשמל זה לא צחוק. טעות לא במקום, פאק בתכנון או בביצוע- ומישהו אחר הופך לגחלילית.

אז מה עושים? מה שעשיתי כל החיים. לקחתי קורסים שמלמדים את הת’כלס אצל האורים והתומים של החשמל בארץ, מר אריאל סגל.

קורס אחד מעשי ומתומצת של שנה נתן לי הרבה יותר ידע מכל חיי במכללה. שוב, תנו את הת’כלס.

היום אני הוא היזם ומסביב לשולחן יועצים.

התייחסתי לעבודה כשכיר כבית ספר: למדתי כל כך הרבה על סדר עבודה, התנהלות ועבודה בסינרגיה מול יועצים אחרים, מערכות ותכונות תומכות, בקרת כספים וניהול פרויקט.

פשוט עשיתי “העתק-הדבק” למערכת שעבודת עם התאמות לעולם שלנו.

תשמעו, אני יכול להמשיך ולאכול לכם את הראש על הרקע שלי, אבל אחד הדברים שאני רוצה שתיקחו מהפוסט הזה זה הלימוד האמיתי מבעלי המקצוע. השטח. אלה שמתכננים ובעיקר אלה שמבצעים.

אם אתם בכובע של היזמים- קחו לכם תקופה ממושכת ותיצמדו ליזם מנוסה, לקבלנים ולשאר בעלי המקצוע בשטח. הידע הזה לא יסולא בפז.

אם אתם בכובע של המשקיעים (בטח בפליפים מורכבים)- תראו שמי שעומד מולכם שולט בכתב הכמויות, מכיר ויודע לספר לכם את תהליך השיפוץ ותמיד טוב שגם עשה מספר פרויקטים בעברו.

הרבה נכתב על מיינדסט (והכל מתחיל משם) אבל פחות על השטח.

אני עוד עובד על סדר הפוסטים, אבל ארצה לדבר השבוע על:

פליפים- תכנון מקדים.

ביצוע- על מה לשים דגש ואילו מסמכים כדאי לשמור.

עבודה מול קבלנים.

תחזוקה מונעת.

הסבת מוטל למתחם דירות מולטי-פמילי.

בשם_השם_נעשה_ונצליח