על כף המאזניים: חלומות לעומת פחדים!
#יזםהשבוע #פוסט1
בתוך כולנו יש חלומות ענקיים ובמקביל פחדים משתקים.
איש חכם אמר “עשייה של דברים אדירים לא נעשת בהעדר פחדים, היא נעשת למרות אותם פחדים” כי באותו רגע של קבלת אותה החלטה החלום(שאיפה) יותר חזק מהפחד.
אני אדם של דימויים, מסר עצום עם מלא מלל מתרכז אצלי בראש לדימוי אחד פשוט ובאותו רגע המסר הזה נקלט לי בתוךהעצמות והנשמה והופך לחלק ממני ברמה שאני מסוגלת ליישם את העוצמה שלו הלכה למעשה בחיים שלי.
אם אין לכם זמן לקרוא את כל הפוסט אני מקווה שרק תפנימו את הדימוי הזה של המאזניים ובכל החלטה שתעשו תשימו לב באופן מודע מה שולט בהחלטה: הצד של החלום (השאיפה לגדול) או הצד של הפחד (הרצון להשאר באזור הבטוח והידוע).
היי חברים, שמי רייצ’ל אגאי-דדון, אמא, אשת איש, סוכנת נדל״ן בווגאס וteam leader של הסוכנים שלנו.
החלטתי להתחיל את השבוע דווקא בלגעת בתחום המיינדסט (mindset) כי אם המחשבות שלנו לא במקום להבין שכל הנאמר כאן הוא אפשרי עבורנו, גם דברי אלוהים חיים לא יגרמו לנו לשנות משהו בחיים שלנו.
הדרייב לעשייה קיים ברובנו, במיוחד בישראלים כי אנחנו גדלים במוד של הישרדות ועשייה – אם אנחנו לא נעשה אף אחד לא יעשה עבורנו (ככה בכל אופן גידלו אותי).
המשפחה שלי תמיד האמינה בי ברמות בלתי רגילות: הכינוי שלי היה בולדוזר (חחח מאוד חינני אני יודעת) כי אם הייתי ננעלת על משהו שום דבר ואף אחד לא יכל לשכנע אותי אחרת.
אז הדרייב תמיד היה קיים בי אבל גם היו קיימות בי אמונות למה אפשרי להשיג.
ההורים שלי (שיהיו בריאים) שכירים וכל החיים עבדו מצאת החמה עד צאת הנשמה וזה מה שהם העבירו אלינו- מוסר עבודה מטורף, בלי תירוצים, נאמנות בלתי פוסקת למעסיק, אמונה שהמעסיקים ידעו להעריך ולתגמל בהתאם את כל העבודה הקשה ולא להסתכל מה אחרים מרוויחים או עושים כי זה לא רלוונטי אלינו.
וככה הייתי, מצד אחד הידיעה המלאה שאני יכולה להשיג דברים בלתי רגילים ומנגד האמונה שהדרך להתפרנס היא דרך עבודה כשכירה. וזה מה שיצר אצלי חלומות ענקיים והידיעה שאני יכולה להגיש אותם אל מול אמונות מגבילות וחששות.
וככה הייתי כשהגעתי לארה״ב, במשך השנים החברה שעבדתי בה גדלה בטירוף ואני נתתי עוד ועוד ועוד ועוד.
חינכו אותי שאם אני אוכיח את עצמי מעל ומעבר הבוסים יראו, ידעו להעריך ולתגמל אותי בהתאם. אחרי שנים כשראיתי שזה לא מגיע מהם ביקשתי שיחה עם אחד הבוסים והתחלתי לפרוט את כל הדברים שאני עושה (עבור כל אחד מכל הבוסים שהיו לי, זו לגמרי ״חוויה בלתי רגילה״ ריבוי בוסים) שעות מטורפות, סופי שבוע, טיסות ליעדים שונים כל מה שהם רצו תמיד אמרתי כן. אהבתי את העבודה שלי ואהבתי אותם כבני אדם וזה היה נראה לי כל כך מובן שהם ידעו להעריך את זה… באותה שיחה ביקשתי העלאה וגם הייתי בטוחה שאקבל אותה… לא קיבלתי אותה!
תוך כדי שהבוס שלי מסביר לי למה לא, הפסקתי להקשיב ובאותו רגע כף המאזניים השתנה, רמת העצבים שהייתה לי בגוף באותו רגע גרמה לי להגיד לכל החששות שלי שאני כאן סיימתי ובאותו רגע הכף נטע באופן חד לחלומות (שאיפות) שלי ולמה שידעתי שאני מסוגלת להשיג. באותו יום הודעתי על התפטרותי ותוך חודש יצאתי לדרך עצמאית.
היו לי המון שיחות עד היום עם סוכני נדל״ן, משקיעים ואנשים שרוצים לקנות בית ולהפסיק להשכיר והכל תמיד מסתכם בשני הצדדים האלו שאיפות לעומת פחדים.
מה שמבדיל בין אלו שמצליחים באמת לאלו שרק מדברים על זה, זו האמונה שאלו שמצליחים עושים את העבודה הקשה למרות החששות ולמרות הפחדים מתוך אמונה חזקה שזה אפשרי.
אשמח לשמוע את דעתכם על מה שקראתם – כי מכל מלמדי השכלתי ?? יום מופלא!
Responses