מסרטן לנדל”ן

#יזםהשבוע ליאת גוטפריד
#פוסט1

אני אתחיל את הסיפור שלי בפעם הראשונה שביקרתי בארה”ב, ילדה שסיימה צבא והולכת לעשות עגלות כדי לממן את הטיול הגדול בדרום אמריקה. שם הרגשתי לראשונה את העוצמה של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, וחלמתי על כסף גדול:)
אחרי עוד כמה טיולים גדולים ועוד עגלות בכל מיני מקומות בעולם, חזרתי לארץ עם בן זוגי, והתחלתי את המסלול הרגיל באיחור קל, תואר בהנדסת תעשייה וניהול, כניסה לתחום בחברת אביב (חברת ייעוץ גדולה), בית ושני ילדים חמודים (באמת!).
באביב ניהלתי פרויקטים משמעותיים בארגונים גדולים, למדתי איך להביע רעיונות מורכבים באמצעות אקסלים ומצגות, העברתי סדנאות, הטמעתי שינויים ואהבתי את העבודה מאוד (ועדיין אוהבת). בעבודה התמכרתי לחלום אחר, “טיפוס בסולם הדרגות”, זה כל מה שרציתי במשך 6 שנים שהייתי שם, להתקדם, להוכיח את עצמי, להיות טובה מכולם אבל אז…
יומיים אחרי שחזרנו מטיול של חצי שנה בניו זילנד עם שני ילדים בקרוואן (זה סיפור לפוסט אחר), הרגשתי במקרה גוש בשד, אחרי סדרת בדיקות הגיעה האבחנה: סרטן השד. זה היה הזוי לחשוב על עצמי כחולת סרטן, ומה הקשר עכשיו?, אני בכלל צעירה ובריאה, אבל הייתי נחושה לא לתת לסרטן לנצח ולא לתת לו לפגוע בשגרת חיי, אז המשכתי לעבוד. עבדתי תוך כדי הטיפולים הכימותרפיים (וגם לידרלי תוך כדי הכימו פתחתי לפטופ הכנתי מצגות ועניתי למיילים), גם אחרי הניתוח חזרתי לעבוד תוך כמה ימים וכנ”ל בהקרנות. העבודה נתנה לי המון כוח וגרמה לי להרגיש כמו וונדרוומן שיכולה הכל, ואפשר לומר שזה עבד, תוך שנה של טיפולים הסרטן היה מאחורי, אבל באיזשהו שלב למרות הכוח שהרגשתי התחלתי להרגיש עוד משהו… משהו שהציק לי, כמו גירוד מרגיז במאחורה של הראש, שעם התקדמות השנה הזו הלך והתעצם. יכול להיות שזו המלחמה על חיי שיצרה איזשהו דיסוננס עם הסדרי עדיפויות שהיו לי בחיים עד אז, יכול להיות שפשוט הבנתי ש”הזמן זה עכשיו”, ושאם אני רוצה שהחיים שלי יראו אחרת אז הזמן לעשות את השינוי הוא… עכשיו! ואת התחושות החדשות האלו ליוו המחשבות הרגילות לגבי מקום העבודה שלי, שטיפוס בסולם הדרגות היא מטרה שאין לי שליטה עליה, אלא נשלטת על ידי איזו בוסית שצריכה לחבב אותי, הרגשתי לחץ עולה וגובר שכנראה תמיד היה שם אבל עם הדחיפות החדשה לחיות את חיי עכשיו הפור נפל וסוף סוף עשיתי את הצעד התפטרתי מהעבודה ולמעשה עזבתי את הקריירה שטיפחתי במשך 6 שנים?
לא היה לי מושג מה אני אעשה אחרי “אביב”, ידעתי שאני לא הולכת לעבוד בשום ארגון אחר, ואפשר לומר ש”חיפשתי את עצמי” כמה שבועות, באותו זמן חברה שהכרנו בניו זילנד (#Noa Cohen Shabtai) נכנסה לעולמות הנדל”ן בארה”ב וכבר התחילה לעשות עסקאות (לאחר עסקאות יפות מאוד בארץ), ידעתי שאני רוצה אותה איתי בעסקה הראשונה שלי, היא ליוותה אותי ולימדה אותי כל מה שיש לדעת (טוב לא כללל מה שיש לדעת, אבל הבנתם את הרעיון). נועה היא חדה, חכמה וסבלנית ואני, אוהבת ללמוד, ואוהבת נתונים (במיוחד כשהם מסודרים יפה באקסל;ׂ)). בזכות החברות הנפלאה שלנו, הכימיה, הניגודיות שמשלימה, הדרך הייתה סלולה לשותפות מדהימה שהניבה לנו בזמן קצר מאוד כל כך הרבה מעבר לציפיות שלנו! בארבעה חודשים של שותפות סגרנו 4 עסקאות רנטל ועוד 2 עסקאות פליפ!!! (לנו ולמשקיעים שלנו)
העיסוק בנדל”ן מאפשר לי לעבוד מעט יחסית, להנות מבן הזוג והילדים שלי, לצאת לחופשות ספונטניות, לשבת עם חברה לארוחת בוקר, או לטיול בטבע גם באמצע השבוע, לקרוא ספר טוב באמצע היום, ולפעמים… פשוט להתבטל! איזה כיף שעשיתי את הצעד הזה ותודה לסרטן שהביאני עד הלום:)
אז מה יהיה לנו השבוע? כיוון שאני יועצת ארגונית, הכנסתי לעסק של נועה ושלי המון כלים ניהוליים ששדרגו לנו את העסק ביג טיים, ואני רוצה לשתף אתכם בכמה כלים ותהליכי עבודה שיכולים להעיף את העסק שלכם קדימה. אז כדאי לעקוב, מבטיחה שיהיה מעניין:)